אחרי מות-קדושים: בשנים האחרונות, נבחרת ישראל בכדורגל עלתה לכותרות מספר פעמים בשל שערוריות שרחוקות ממגרש הכדורגל: פרשת מואנס דאבור, שהסית נגד כוחות הביטחון בזמן מבצע "שומר חומות". פרשת דיא סבע, שאשתו פרסמה השוואה בין הנפגעים ב"שני הצדדים"  רגע לאחר השביעי באוקטובר ולפני הכניסה הקרקעית לעזה. פרשת עומר אצילי, שהיה מעורב בפרשת הקטינות ועוד. בכל המקרים הללו, הדיון הציבורי התמקד בשאלה: האם שחקנים אלה ראויים לייצג את נבחרת ישראל?

השערוריות לא נותרו בגבולות הנבחרת; גם בקבוצות כדורגל מקומיות, כמו מכבי חיפה עם הסיסמה "האדם לפני השחקן", או ברצלונה עם "יותר ממועדון", אנו רואים דגש על ערכים מעבר למשחק. קבוצות משקיעות מאמץ רב להראות שהשחקנים שלהן מעורבים בחסד – התנדבות בבתי חולים, סיוע לחיילים, תמיכה במלחמה או בעשייה קהילתית. מדוע זה כל כך חשוב? מדוע אכפת לנו אם שחקן או אשתו פרסמו פוסט פוגעני מחוץ למגרש? אם השחקן מצטיין בכדורגל, מדוע מעניין אותנו מה הוא עושה מחוץ לדשא? התשובה טמונה בכך ששחקני כדורגל, כמו כל ספורטאי, אינם רק אתלטים. תפקידם חורג מלבעוט בכדור אל הרשת; הם מהווים מודל לחיקוי.

הארלם גלובטרוטרס

ילדים שמסתכלים על עומר אצילי או סבע לא חולמים רק לשחק כמוהם; הם לומדים מהם גם ערכים והתנהגות. שחקן שאינו ערכי עלול להשפיע לרעה על הדור הצעיר שרואה בו דמות להערצה. זה נכון לא רק בכדורגל, אלא בכל ענפי הספורט.

אחרי מות-קדושים: עם ישראל אור לגויים

בפרשת אחרי מות-קדושים אנו פוגשים את איסורי העריות, שמלווים באזהרה חמורה: אם לא נשמור עליהם, "הארץ תקיא אותנו". מדוע דווקא מצוות אלה גורמות לארץ לדחות אותנו? היינו מצפים שמצוות שבין אדם לחברו, כמו גזל או רצח, יהיו אלה שיביאו לעונש כה קשה.

התשובה היא שעם ישראל נועד להיות "אור לגויים" – מודל מוסרי לעולם כולו, ממלכת כהנים שכולם נושאים אליה עיניים. מצוות שבין אדם לחברו הן הבסיס לחיים משותפים, אך הן אינן מספיקות. כדי להיות מודל ערכי, עלינו לקיים גם את המצוות שבין אדם למקום. איסורי העריות מייצגים את הסדר המוסרי הבסיסי של החברה. ללא שמירה עליהם, החברה מתפוררת, גם אם איש לא נפגע באופן ישיר. חברה מוסרית אמיתית היא כזו ששומרת על קדושה גם במישור שבין אדם למקום, ומציגה רמה גבוהה של ערכים.

לכן, דווקא איסורי העריות הם כה חמורים, עד שהארץ "מקיאה" את מי שמפר אותם. עם ישראל אינו סתם עם; הוא נושא באחריות להיות מודל לחיקוי, להפגין ערכים של קדושה ומוסר. כשם ששחקן כדורגל נדרש להיות יותר מסתם ספורטאי, כך עם ישראל נדרש להיות יותר מסתם אומה. עלינו לשאוף להצטיין לא רק ביחסים שבין אדם לחברו, אלא גם ביחסים שבין אדם למקום, כדי שנזכה להיות באמת אור לגויים ולגאולה שלמה, בעזרת השם.