לאחר 584 ימים בשבי ארגון הטרור חמאס, החייל החטוף עידן אלכסנדר שוחרר אתמול והועבר מרצועת עזה לישראל. כמו השחרורים שקדמו לו בשנה האחרונה, גם השחרור של אלכסנדר עורר תגובות נרגשות בציבור, אך גם לא מעט פרשנויות ספקולטיביות – ובראשן הטענה שהשחרור התאפשר בזכות הדרכון האמריקאי בו הוא מחזיק, ולחץ ישיר מצד נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. טענה זו אומנם זוכה לתהודה ברשתות החברתיות וזכתה ללא מעט מקום באולפנים הרשמיים, אך בסופו של דבר אינה עומדת במבחן העובדות.

הרי לו היה הדרכון האמריקאי של עידן אלכסנדר הגורם המכריע, אפשר היה לצפות לשחרורו מוקדם הרבה יותר – בדומה לעובדים הזרים ששוחררו כבר בשלבים הראשונים של המלחמה כמחוות הומניטריות. מדוע, אם כן, נדרש כמעט שנתיים לשחרורו? בנוסף, מדוע הוא לא היה מהראשונים שיצאו בעסקאות חילופי שבויים קודמות או בהסכמות הומניטריות בתיווך מצרים או קטאר? הרי אם המטרה היא לעשות מחווה לדונלד טראמפ, למה שחרורו התמהמה גם הרבה אחרי בחירתו לנשיא ארה"ב?

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

נתניהו בשיחה עם עידן אלכסנדר (צילום: דוברות רה"מ)

התשובה נעוצה בלחץ הצבאי וההומניטרי הגובר על חמאס. עם החמרת התנאים ברצועה – בעקבות סגירת המעברים, הגבלות הסיוע ומבצעי צה"ל שהלכו והעמיקו – חמאס מצא את עצמו בלחץ בינלאומי, פנימי וחיצוני. גיוס המילואים בישראל, הנחישות המדינית וההכרזה על החמרת התנאים ההומניטריים שיחקו תפקיד משמעותי ביצירת אווירה של "שעת כושר" עבור חמאס לשלוח מסר של רצון בהפוגה – דרך שחרור אסיר בודד.

אני לא תמים. הקישור לטראמפ אינו חסר בסיס לחלוטין. חמאס אכן עשוי היה לראות בבחירתו המחודשת בבחירות המקדימות בארה"ב הזדמנות ליצור "מחווה" סמלית כלפיו – אך זהו שיקול טקטי משני, לא הסיבה העיקרית. בסופו של דבר, זהו צה"ל, מדיניות הביטחון, ולחץ עקבי ומתמשך שהביאו לתוצאה. לא הדרכון, לא הקרבה לבכירי ממשל בארה"ב, אלא עובדות בשטח.

דווקא כעת חשוב להבחין בין שמועות לריאליה. להכיר במורכבות, להעריך את הנחישות, ולכבד את האמת – גם אם היא פחות "מפתיעה" מכותרות הקונספירציה. כי רק אמת כזו יכולה לבנות אמון מחודש בין הציבור למערכת שמגנה עליו.