נטלי דדון טוענת: התקשורת הופכת אותי ל-"גזענית מסריחה"

נטלי דדון הפכה עם השנים לדמות מוכרת בהסברה הישראלית. בשיחה גלוית לב עם יוסף חדאד, פעיל הסברה ישראלי בולט – גם בגלל העשייה שלו וגם בגלל היותו ערבי – היא חושפת את התסכול מהאופן שבו התקשורת מציגה אותה כגזענית.

דדון מתייחסת לאמירה שנויה במחלוקת שפרסמה בעבר: “למה כל החברה הערבית צריכה לסבול בגלל מחבלים? למה אני צריכה לפחד לעלות על מונית יום אחרי פיגוע?”. לדבריה, התקשורת לקחה את המשפט מהקשרו והפכה אותה ל”גזענית מסריחה”.

“אם אני נלחמת על העם שלי – זה לא אומר שאני שונאת ערבים”

במהלך השיחה, דדון מבהירה כי דבריה נבעו מתחושת תסכול וכאב לאומי, ולא משנאה כלפי ערבים. “אני לא מתנערת מאחריות. אני כן אמרתי, כן העליתי את זה, וכן אמרתי – איזה חרא שחברה שלמה נדפקת. ואני צריכה לשקול אם לעלות למונית בגלל שאתמול היה מחבל שעשה פיגוע", היא אומרת. עם זאת, היא מוסיפה: “אבל כשאתה מוציא רק את זה – אתה הופך אותי לגזענית מסריחה. אם היו לוקחים את כל הטקסט שלי, לא היינו בשיחה הזו בכלל".

יוסף חדאד, שמלווה את השיחה, מגבה את דדון ומדגיש: “את לא שונאת ערבים. יש לך בעיה עם מחבלים". הוא מדגיש גם את האחריות של דדון בכל זאת. הוא מזכיר כי כפעילי הסברה, המילים שלהם נושאות משקל רב, ולכן יש לדייק בבחירת המילים. “אנחנו כפעילי הסברה, הנשק שלנו זה הפה שלנו, והמשפטים שאנחנו מוציאים. לכן כן יש משקל לכל מילה, בטח ובטח שמגיע ממישהי שיש לה השפעה", הוא אומר.

20 שנה בתעשייה: “כל דבר הופך לפרובוקציה”

דדון, שפעילה בתעשיית הבידור הישראלית כבר 20 שנה, מרגישה כי היא מטרה קבועה לביקורת. “כל דבר שאני אומרת הופך מיד לפרובוקציה. זה לא משנה מה הכוונה – תמיד ימצאו כותרת", היא טוענת. לדבריה, התקשורת בוחרת לעיתים קרובות להציג אותה באור שלילי, גם כאשר הכוונה שלה היא להביע את זעקת החברה הישראלית. “אם מישהו לא אוהב אותי, הוא יגיד ‘היא גזענית’. אבל אם הוא כן מקשיב – הוא שומע את הזעקה של החברה הישראלית", היא מוסיפה.

בפוסט שכתבה באינסטגרם, דדון מתייחסת לאפליה התקשורתית שהיא חווה: “כי במדינה שלנו, זה לא רק מה אתה אומר, זה מי אומר. מי שנמצא בצד ‘הנכון’ של המערכת, יכול לירות זוועות לכל עבר ועדיין להיחשב דעתן, חכם, הומניסט. ומי שלא – נחשב מיד לפרובוקטור, גזען, מוקצה".

“האמת צורחת”: קריאה לחופש ביטוי

דדון מדגישה כי היא אינה מתכוונת להתנצל על עמדותיה או להתכווץ מול הביקורת. “לא חייבים להתנצל על העמדה שלנו. לא להתכווץ, לא ללכת על ביצים", היא כותבת באינסטגרם. “אדרבה, אם כבר לדבר, אז להשתבח. בלי פחד. בלי להתנצל. כי האמת לא צריכה תרגום". היא קוראת לציבור להמשיך להשמיע את קולו, במיוחד כאשר מדובר בהגנה על ישראל.

"השנה כבר לא מתאמצים להסתיר", היא כותבת. "המסכה ירדה, והאמת צורחת".

מסקנה: הסברה ישראלית בעידן התקשורת הדיגיטלית

השיחה בין נטלי דדון ליוסף חדאד ממחישה את האתגרים העומדים בפני דמויות ציבוריות בעידן שבו כל מילה נבחנת תחת זכוכית מגדלת. דדון מבקשת להבהיר כי המאבק שלה הוא למען ביטחון החברה הישראלית, ולא נגד קבוצה מסוימת. “אם אני נלחמת על העם שלי, על המדינה שלי – זה לא אומר שאני שונאת ערבים. זה אומר שאני דואגת למי שגר פה", היא מסכמת.

הדיון מעלה שאלות על תפקיד התקשורת בעיצוב השיח הציבורי ועל האחריות של משפיעני רשת לדייק בדבריהם. בעולם שבו כותרות קליקבייט יכולות לשנות את תפיסת הציבור תוך שניות, דדון וחדאד מזכירים לנו את החשיבות של הקשבה להקשר המלא.