כל המערכת המדינית-ביטחונית בישראל צווחת כבר קרוב לשלושה עשורים, שאיראן היא איום קיומי על ישראל. בזמן הזה נראה שכל מה שההנהגה הצבאית והפוליטית של ישראל עשו במקום להתכונן לאפשרות שנאלץ לפעול לבד היה לרוץ לבכות לארה"ב, ועכשיו אתם מאשימים את טראמפ?

מאז ימי רבין ז"ל, כל ראש ממשלה וכל רמטכ"ל חזרו על אותה מנטרה במהלך הקדנציה שלהם: "איראן גרעינית היא איום קיומי, לא ניתן לה להשיג נשק אטומי". אמרו, ובאותה מהירות שכחו.

כל ראשי הממשלה וכל הרמטכ"לים גם איימו כי במידת הצורך: "ישראל תילחם לבד, אם תידרש לכך". אבל במציאות? ישראל לא עשתה דבר או חצי דבר כדי להתכונן לאפשרות הזאת.

במשך שלושה עשורים, ההנהגה בישראל מתנהלת כמו ילד מפונק בחנות ממתקים. דורשת מאמא ארה"ב את הממתק הכי יקר בחנות, וכשאומרים לה לשלם על זה עם הכסף שלה, היא בוכה, רוקעת ברגליים וצורחת בזמן שהיא נשכבת על הריצפה.

ומה אנחנו מצפים? שנדרוש להתנהל כמו מדינה עצמאית, שמחליטה וקובעת לעצמה, ופועלת על פי האינטרסים שלה. אבל שבסוף היום ארצות הברית תגן עלינו כאילו אנחנו המדינה ה-51?

ארצות הברית תחת טראמפ נתנה לישראל כל הזדמנות וכל כלי להשפיע על גורלה, אבל ישראל כמו ישראל, ישבה רגל על רגל וחיכתה שיעשו את העבודה בשמה.

כשטראמפ אמר "הגהינום יפתח אם לא תחזירו את החטופים מחר", ציפיתם שהוא ישלח את המטוסים מארה"ב להפציץ בעזה? זה היה אישור לישראל לשבור את הכלים, למחוק שכונות, להמטיר פגזים.

אבל במקום זה ישראל בחרה כרגיל, לשבת ולחכות, שהמושעים מאמריקה יבואו ויעשו את מה שאנחנו מסרבים לעשות בעצמנו. המשיכה בעצלתיים בהסכם הפסקת אש, צפתה בהשפלות של חטופיה והרוגיה.

ומה אתם מצפים? טראמפ אמר בקולו שהוא חשב שצריך לשבור את ההסכם מול חמאס אחרי החזרת החטופים המורעבים, הוא חזר על זה עם החזרת גופות משפחת ביבס. בינתיים ישראל חייכה ושתקה.

ובקשר לאיראן, אתם באמת מצפים שמעצמה כמו ארה"ב, שצלקות רבות על גבה מפרשיות קשות וארוכות במזרח התיכון, תתנדב לעשות לישראל את העבודה. להסתכן במה שהבייס של טראמפ הכי חושש ממנו? עוד מלחמת נצח במדבריות האזור.

לישראל היו 30 שנה להתכונן, מאות מילארדי דולרים אם לא טריליונים זרמו בנהר תקציב הביטחון הישראלי. ומה עשינו עם כל הזמן והכסף הזה?

בזמן הזה ישראל הייתה יכולה לבנות צי של נושאות מטוסים מכספי הסיוע האמריקני ולייתר את הצורך באמריקאים בתקיפה, לרכוש מפציצים אסטרטגיים שיכולים לשאת פצצות חודרות בונקרים, לפתח טילים חודרי בונקרים כמו שעובדים עליהם בדרום קוריאה.

מה עשינו במקום? ניפחנו פנסיות לבכירים, דאגנו לרכב צמוד לכל קצין, קנינו F-35 ממש מגניבים לטייסים. ובמבחן התוצאה? זה לא שווה כלום.

על פי פרסומים זרים, לפני מספר חודשים ישראל ניגשה לפנטגון ולבכירים אמריקאים עם תוכנית מתקפה על מתקני הגרעין. ועל פי אותם פרסומים חשכו עיניהם של אותם בכירים.

הוצגו בפניהם תוכניות מפלצתיות ומורכבות, על גבול הקיקיוניות. תוכניות לשלוח צוותי קומנדו למה שניתן להגדיר רק כשמשימות התאבדות על אדמות איראן יחד עם מתקפות אוויריות. שבסופו של דבר, יעכבו את תוכנית הגרעין האיראנית בין שנה לשנתיים.

ואז הישראלים הציעו אפשרות שניה: "תתקפו איתנו ולא יהיה צריך את כל זה". אפשר רק לדמיין את הזעם האמריקאי. בעלת ברית קטנה ונידחת במזרח התיכון דורשת ממנה להכניס שוב את הראש למיטה החולה של מדבריות המזרח התיכון, ולהסתכן במלחמה כוללת ומתקפות על כוחותיה באזור.

כל זה בזמן שהמדינה הזו מסרבת בכל תוקף לעזור לעצמה, ואתם מאשימים את טראמפ?

אם איראן היא באמת איום קיומי, האם לא היה שווה להוציא את הכסף על נושאות מטוסים? על מפציצים? על פיתוח פצצות וטילים? בסוף היום זה מה שישראל הכי טובה בו, לרטון, להתלונן, לצווח עד שמישהו אחר יעשה את העבודה.

במערכת הישראלית התבלבלו, טראמפ הוא לא הפראייר שלהם. ואנחנו נבשל בדיוק את הדייסה שבישלנו (או במקרה הזה הדייסה שסירבנו לבשל) לאורך שלושים השנים האחרונות.