מומחית לגרונטולוגיה: "מפני שיבה תקום מלמד אותנו להיות אקטיביים כלפי הזקנים"

  שאטרסטוק

בפרשת השבוע קדושים מופיע אחד הפסוקים המזוהים ביותר עם הערכים של כבוד בין-דורי: "מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן". אבל איך נראית ההדר היום? האם החברה הישראלית באמת נותנת מקום, משאבים וכבוד לאזרחיה המבוגרים – או רק מדברת על כך?

לקראת השבת, שוחחנו עם ד"ר יעל בנבנישתי – מומחית לגרונטולוגיה, חוקרת ופעילה בתחום הזקנה, המרצה בארץ ובעולם – על המצב העכשווי של הזקנה בישראל: בין אפליה על רקע גיל להזדקנות פעילה, בין פערים דיגיטליים להזנחה ממשלתית, ובין סטיגמות ישנות למציאות חדשה של אזרחים ותיקים שלא מתכוונים להיעלם מהשיח הציבורי.

ד"ר יעל בנבנישתי. צילום: קרדיט: רמי זרנגר

איך מגדירים זקנה היום?

"אם פעם היינו מגדירים את הזקנה לפי גיל – גיל פרישה, הגדרות של ביטוח לאומי – אז היום הזקנה מוגדרת יותר ברמה התפקודית. גם אם אדם מבוגר בגיל, אבל מבחינה תפקודית הוא פעיל, עובד, צלול – אין פה זקנה. הזקנה היום מתייחסת לתפקוד ולא לגיל כרונולוגי".

לדבריה, מדובר בשינוי מהותי שמאפיין את העידן הנוכחי: "אנחנו רואים את הדור המבוגר ממשיך להיות פעיל גם חברתית, גם ציבורית, גם במעגלי העבודה. אי אפשר יותר לחלק לפי גיל – זה לא היה נכון אף פעם, והיום ודאי שלא".

סטריאוטיפים ויחס חברתי

"עדיין אנחנו נתקלים בהרבה תופעות שאנחנו מכנים 'גילנות' – אפליה על רקע גיל. בעיקר כלפי הגיל המבוגר. זה פרץ בצורה חריגה בתקופת הקורונה – ראינו שיח מאוד גילני ברשתות, כולל אמירות קשות".

גילנות מופיעה, לדבריה, בתחומים רבים: "רפואה, תעסוקה, פרסומות. ברפואה – העדפה לטפל בצעירים, הפסקה של רפואה מונעת בגיל מסוים. בתעסוקה – קושי לא מוצדק של אנשים בני 50+ למצוא תפקיד חדש. בפרסומות – בדיחות על גיל שלא היו עובדות אם היו מופנות כלפי קבוצות אחרות".

"אנחנו יודעים ממחקרים שמקומות עבודה שיש בהם רב-גילאיות הם פרודוקטיביים יותר. והגיל המבוגר דווקא מצטיין בלויאליות. אז הרבה מהתפיסות פשוט שגויות".

עוד באותו נושא

פרשת אחרי מות-קדושים: הקשר בין עומר אצילי לפרשת השבוע

לכתבה המלאה בסרוגים >

פערים בין תרבויות ודרכי שינוי

"יש שוני בין תרבויות. למשל, בחברה הערבית פחות שולחים מבוגרים למוסדות לעומת החברה היהודית, אבל אנחנו רואים שינוי גם שם. הפערים מצטמצמים".

לגבי שינוי חברתי, היא אומרת: "הדרך לשבור את הסטיגמות היא חשיפה. להראות אנשים מבוגרים עובדים, תורמים, משתתפים במחאות. זה שובר את הדימוי של זקן מתבודד וחולני".

האם המדינה עושה מספיק עבור אזרחיה הוותיקים?

"ממש לא. למרות ש-13% מהאוכלוסייה הם בגיל מבוגר – שזה אחוז לא מבוטל – אין התייחסות מערכתית נכונה לגיל השלישי".

היא מציינת שורה של בעיות: "המערכות לא מותאמות – לא טכנולוגית, לא רפואית, לא תחבורתית. הנגשה זה לא רק פונט, זה המסע שהאדם עובר – אין התאמה לגיל השלישי. גם ברפואה אין הסתכלות הוליסטית. יש מיקוד במחלה עצמה, אבל אצל מבוגרים המצב החברתי מאוד משפיע ואין לכך מספיק התייחסות".

גם בנושא המדיניות הממשלתית היא מציגה בעיה מהותית: "אין נציגות קבועה בתוך משרדי הממשלה. יש את המשרד לשוויון חברתי, אבל הוא חיצוני. צריכה להיות רשות עם שלוחות בכל משרד, כדי שזה באמת ישפיע ויביא תקציבים".

"הביטוח הסיעודי זו בכייה לדורות"

"הביטוח הסיעודי – זו בכייה לדורות. מעבירים את זה משנה לשנה ולא פותרים. אנחנו צפויים לעוד שנתיים בלי ביטוח סיעודי בישראל. זה לא פתרון. צריך לפרק את זה ולהביא פתרון ארוך טווח".

לדבריה, מעבר לטיפול שוטף יש גם צורך בשינוי תפיסתי: "אין ראייה של מניעה ושל הזדקנות בקהילה כהזדקנות אקטיבית. אם היינו עושים את זה, היינו יכולים לדחות מצבים סיעודיים ולחסוך גם כסף וגם סבל".

"מפני שיבה תקום – להיות אקטיבים"

"לרוב מפרשים את זה שהדור הצעיר צריך לקום לכבוד הזקן", היא אומרת, "אבל אפשר לראות את זה גם כך: שאנשים מבוגרים צריכים לקום, להיות אקטיביים, לעשות. כי אם לא – הזקנה תבוא אליהם. אנחנו מתחילים לראות את השינוי הזה – אנשים מבוגרים פעילים חברתית, נמצאים בכנסת, משפיעים. וזה בסדר גמור – כך צריך להיות".