בקולנוע הישראלי של השנים האחרונות, מעטים הסרטים שמצליחים לגעת במקומות הכי כואבים של החברה הישראלית מבלי ליפול למלכודת הדידקטיות או הפטרונות. "מתחת לצל של השמש", סרטו החדש של הבמאי שלום הגר, הוא אחד מאותם סרטים נדירים שמצליחים לעשות זאת, תוך שהוא מציג מציאות קשה ומורכבת שרבים מאיתנו מעדיפים להתעלם ממנה.

עלילת הסרט ומסע הגיבור

במרכז הסרט עומד מטקו (איימוס איינו, זוכה פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים), גבר אתיופי בן 42 שמשתחרר מהכלא לאחר 15 שנים בהן ריצה עונש על רצח אשתו. מטקו יוצא לחפש את בנו היחיד, שהיה בן שנתיים בלבד בזמן הרצח, ועובר מסע מטלטל שחושף בפניו מציאות עגומה: בנו, שהועבר בין משפחת אומנה חרדית ופנימייה, הידרדר לזנות ברחובות דרום תל אביב.

הגר, יחד עם שותפיו לתסריט סיגלית ליפשיץ וביינה גטאון, בונים דרמה מורכבת שנוגעת במגוון נושאים כואבים: גזענות, הזנחה מערכתית, פשע, זנות וכמובן — הקשר המורכב בין אב לבנו. אך למרות הנושאים הקשים, הסרט אינו גולש למלודרמה זולה או לסנסציה. ישנה כאן רגישות יוצאת דופן בטיפול בדמויות, שנותנת להן מרחב לנשום ולהתפתח מעבר לסטריאוטיפים.

הצילום המרשים של הסרט מצליח לתפוס את האווירה הקודרת של דרום תל אביב, כשהוא מציג מציאות לא מצונזרת של רחובות מוזנחים, דירות צפופות ומרחבים אורבניים מאיימים. המצלמה אינה מתחמקת מהכיעור, אך גם מצליחה למצוא רגעים של יופי ואנושיות בתוך האפלה.

מתחת לצל של השמש (צילום-עפר ינוב)

איימוס איינו מגלם את מטקו בעוצמה שקטה ומהפנטת. הוא מצליח להעביר מנעד רגשי מורכב — כאב, תקווה, חרטה וזעם — בעיקר דרך מבטים ושתיקות. זהו משחק מאופק שמצליח לספר סיפור שלם גם בלי מילים. לצדו, צוות שחקנים מרשים הכולל את חנוך וובה, נצנת מקונן, ערן איווניר וטטנה כבדה אספה, מצטיינים בתפקידים מאתגרים שמעניקים לסרט עומק נוסף.

זהות וגאולה

אחד מהישגיו הגדולים של "מתחת לצל של השמש" הוא האופן שבו הוא מתמודד עם סוגיות מורכבות של זהות ושייכות. מטקו הוא אדם שנקרע בין עולמות — בין משפחתו לבין החברה הישראלית, בין עברו האלים לבין רצונו להשתקם, בין האחריות שלו כאב לבין המגבלות שהמציאות מטילה עליו. דרך עיניו, אנחנו מקבלים הצצה לחוויה של יוצאי אתיופיה בישראל, שלעתים קרובות חשים מנותקים ומודרים.

הסיפור המשני של האישה האריתראית שילדיה ובעלה גורשו, והיא נשארה עם פעוטה בלבד, מרחיב את היריעה ומציג רובד נוסף של מציאות חיים מורכבת במרחב הישראלי. הגר לא מתחמק מהצגת מציאות קשה של גזענות, אפליה ופערים חברתיים, אך גם לא נופל לפשטנות אידיאולוגית.

מתחת לצל של השמש (צילום-עפר ינוב)

אחד האלמנטים המרתקים בסרט הוא הדרך שבה הוא בוחן את מושג הגאולה. מטקו מחפש גאולה — עבור עצמו, עבור בנו, ואולי גם עבור משפחתו השבורה. אך הסרט מציג תמונה מורכבת של מה שנדרש כדי להשיג גאולה אמיתית. לעתים, כפי שמגלה מטקו, המחיר של הגאולה עלול להיות כבד מנשוא, והדרך אליה עוברת במקומות אפלים ומסוכנים.

חולשות וסיכום

למרות העוצמה הרבה של רוב הסרט, ישנם כמה רגעים שבהם העלילה מרגישה מעט מאולצת או צפויה מדי. חלק מהמהלכים העלילתיים נראים כמו מחוות לז'אנר סרטי הפשע יותר מאשר התפתחויות אורגניות של הסיפור. עם זאת, אלו הם פגמים קטנים בתוך יצירה שככלל מרשימה מאוד.

"מתחת לצל של השמש" הוא סרט שמעז להתבונן במציאות הישראלית בעיניים פקוחות, ללא קישוטים וללא הנחות. זהו סרט על אבהות, על אחריות, ועל המחיר שאנשים משלמים על טעויות העבר. הגר מצליח לספר סיפור אוניברסלי על חיפוש אחר גאולה וחמלה בתוך מציאות שלעתים קרובות נעדרת את שתיהן.

עם כניסתו לרשימת האקרנים ב-8 במאי, "מתחת לצל של השמש" מבטיח להיות אחד הסרטים הישראליים המשמעותיים והחשובים של השנה. למרות הכאב והקושי שהוא מציג, זהו סרט שמצליח למצוא רגעים של חסד ואנושיות אפילו במקומות החשוכים ביותר, ומזכיר לנו שלפעמים, דווקא בצל, אפשר למצוא את האור החזק ביותר.