בזמן שכולנו מבלים את חופשת חג הפסח יו״ר המפלגה נפתלי בנט ממשיך לקיים מו״מ עיקש תוך כדי השפלות ומשחקים לא הוגנים של לשכת ראש הממשלה כלפיו.

קשה להתעלם מהלויאליות של מפלגת הבית היהודי למפלגת הליכוד בתקופת הבחירות. אולם, לפתע ראש הממשלה רואה בדרעי וליצמן את חבריו הטובים ומגיע להבנות איתם עוד בטרם החל את המו״מ באופן רשמי.

לעומת זאת את אחיו האמיתיים מהבית היהודי הוא משאיר לסוף. במקום להיפגש איתם כמו שנפגש עם דרעי, ליצמן וגפני, הוא מזמן את בנט לפגישות סרק.

כן, אולי בלשכת ראש הממשלה בטוחים שאם הוא ישחק עם ראש המפלגה, הציבור הדתי לאומי יתייאש ויתנחם בתיק מגזרי כזה או אחר.

האמת? קשה שלא לחשוב אחרת. ראש ממשלה שמודיע ליו״ר מפלגת הבית היהודי מה התיק שהוא מייעד לו דרך עיתון הבית שלו, לא באמת מתכוון לספור אותו באופן רציני.

ראש ממשלה שנותן את תיק החוץ למפלגה קטנה מהבית היהודי כנראה לא באמת מתכוון לשתף את הבית היהודי ברצינות.

אז יש אולי מי שחושבים שלא נורא אם בנט יהיה חלש, זה בסך הכל פגיעה אישית באיש. אז זהו שלא.  כל פגיעה ביו״ר המפלגה תפגע בכל הציבור של הבית היהודי עצמו.

כל דחיקה של בנט מתיק החוץ והעברתו לליברמן מנסה לדחוק אותנו בדיוק למקום ממנו אנו רוצים לצאת. לנישה מגזרית, חסרת השפעה ובעלת מעמד מתחנן, מבקש ולא משפיע על הצביון.

אלו הבחירות הראשונות שבזכות הגישה של בנט, נתניהו התחיל לדבר כמו בנט בנושא המדינה הפלשתינית, ארץ ישראל ותורת ישראל.

פתאום הזרג׳ון של בנט והבית היהודי הפך לנחלת מפלגת השלטון.

זו ההזדמנות להמשיך את המהפכה הזאת ולהמשיך להשתלב בחיים הציבוריים ובעמדות המפתח שישנו את השיח לכיוון שאנו רוצים בו.

וויתור על תיק החוץ יסמן את תחילת החזרה אחורה ושינוי הטרמינולוגיה החיובית שעבר על מפלגת השלטון.

(הכותב הוא יו״ר סניף הבית היהודי בתל אביב)