"מבשלים זיכרון" באולפן סרוגים: הרוגלך של נריה זיסק הי"ד

  (צילום: נריה סעדיה)

ערב יום הזיכרון תשפ"ה, הגיעו ל'מטבח של סרוגים' הוריו של נריה זיסק הי"ד, קצין שריון שנפל בקרב ברצועת עזה בט"ו בטבת תשפ"ד.

עד עכשיו בתכנית "מבשלים זיכרון" זכינו לארח אלמנות צה"ל וגם אחים שכולים אך הורים שכולים זוהי פעם ראשונה וזה לא תמיד פשוט, אני מודה להורים המופלאים של נריה שהסכימו ורצו להגיע לספר על נריה ולאפות מאפה לזכרו.

(צילום: נריה סעדיה)

חזר מדרום אמריקה כדי להילחם

סרן נריה זיסק, נולד וגדל בקיבוץ משואות יצחק, הבן השלישי מבין שמונה ילדים, נריה גדל בקיבוץ למד בישיבה התיכונית בבאר גנים למד ומשם המשיך למכינה הקדם צבאית בעלי, לאחר שנה וחצי התגייס לשריון והיה מפקד טנק. בשבעה באוקטובר היה נריה בטיול הגדול אחרי צבא בפנמה, הוא שמע על מה שקורה בארץ ומיד ביקש לחזור גם ללא צו 8 בסופו של דבר התגייס, נכנס לעזה עם פלוגת השריון. בט"ו בטבת התנדב לצאת לתקן את הטנק שהיה תקול, ושם נפל מירי צלף, בן 24 היה בנופלו.

גלית מכינה רוגלעך שנריה אהב מאד, בעיקר במוצאי יום כיפור: "הוא אהב את הרוגלך קטנים בביסים וזה היה המעדן, נריה נולד במוצאי יום כיפור".

מתכון לרוגלך שנריה אהב

מצרכים

1 ק"ג קמח

50 גרם שמרים מהולים בחצי כוס מים

2 חבילות נטורינה מומסות או רכות מאד/ 2 כוסות שמן

4 ביצים

6 כפות סוכר

2 כוסות מים פושרים

שוקולד ציפס

לסירופ: חצי כוס מים וכוס סוכר מומס

אופן ההכנה:

מכניסים את הכל יחד ולשים עד קבלת בצק גמיש, אפשר להכניס למקרר לחצי שעה להתגבשות הבצק ואפשר מיד לרדד עלה עגול מהבצק, לחתוך אותו למשולשים, להטביע את השוקולד צ'יפס בפנים ולגלג.להכניס לחצי שעה לחום בינוני, כשהם יוצאים מוזהבים וטפוחים להטביל את הרוגלך בסירופ המתוק ולזלול.

"אפס דיסטנס"

תוך כדי שגלית לשה אבא ישראל מספר: "נריה היה ילד שטותניק, לימודים לא היו בראש מעייניו אבל לאט לאט הוא כל פעם הפתיע אותנו ושבר עוד תקרת הזכוכית. מנהל הישיבה בבני יששכר אמר בהלוויה שאם היו אומרים לו שנריה יסיים קורס קצינים הוא לא היה מאמין, היה רחוק מדמות הגיבור והאמיץ, פשוט ואמיתי".

"נריה היה איש של משפחה וחברים, היה קשור מאד לאחים שלו, האח הגדול דביר וגם החברים כתבו שיר לזכרו "דמעות של ילדים".

ישראל מציין :"המורשת של נריה הייתה שילד לא יגיד על עצמו אני לא יכול ולא מסוגל וגם הורה לא יגיד על הילד שהוא לא יכול ולא מסוגל כי הוא דוגמא שהכל אפשרי בעבודה קשה.המ"פ שלו אמר בשבעה, שנריה ביקש לפקד על החיילים היותר קשים שאחרים לא רצו לפקד עליהם הוא התחיל וסיים איתם מסלול. הייתה לו רגישות חברתית, היה ב"אפס דיסטנס" איתם.

"הטייסים סיפרו שהוא ישב איתם בתא הטייס"

ישראל מספר על הרגע שנריה רצה לחזור לארץ אחרי ה-7/10 : " העלו למטוסים רק מי שהיה לו צו 8 נריה פיברק סיפור שהפלוגה מחכה לו על הגדר, בזכות העקשנות שלו העלו אותו למטוס והוא ישב בתא הטייס כי לא היה מקום. את הסיפור שמענו משני הטייסים שהגיעו לשבעה. הוא סיפר לנו על זה אבל לא כל כך האמנו.. והטייסים ממש סיפרו שכך היה".

ישראל רוצה להעלות את הנושא של חילוץ תחת אש שלא תמיד מגיע לכותרות: "אנחנו שומעים מפעם לפעם על חילוץ תחת אש, המח"ט אל"מ בני אהרון סיפר בשבעה כי נריה יצא מהטנק בגלל שוט ברזל שהסתבך בזחל של הטנק, המ"פ חיפה עליו, נריה נהרג במקום והמ"פ נפצע בינוני, שני החיילים שנשארו בטנק חילצו את נריה, את המ"פ ואת הטנק שנתקע לחוף מבטחים. חילוץ תחת אש היא הקרבה ומסירות נפש שלא מדברים עליה".

"וואלה אני נשאר עד הסוף"

אחד ממשפטיו האחרונים של נריה היה לחבר ששאל אותו עד מתי הוא יהיה במלחמה ובמילואים נריה ענה לו: "וואלה אין ברירה אני נשאר עד הסוף" זה הסטיקר של נריה והוא פזור בכל הארץ וגם בעולם.

ישראל נושם עמוק ואומר: "אנחנו בחרנו בחיים, בשנה הראשונה, חודשיים לאחר שנריה נפל התחתן הבן הגדול דביר עם נופך, ושבועיים לפני אזכרת השנה התחתנה הבת שלנו תפארת עם הלל, בקיץ הקרוב נעשה הכנסת ספר תורה בבית הכנסת במשואות יצחק, וגם הקמנו פינת טבע עבורו. בשני המקרים האלו עם ישראל תרם בהמוניו, הרבה אנשים מקטרים על הישראלים שידעו כי חצי הכוס היא יותר מלאה במעשים טובים. עם ישראל הגיע בהמוניו לשבעה למרות שלא ידעו עלינו או על נריה ובאותה תקופה כל הארץ הייתה אוהל אבלים אחד גדול. זה מה שמרים את הראש מעל המים".

קצת שכחו את המשפחות השכולות?

שאלתי את ההורים של נריה האם הם מרגישים כי שכחו את המשפחות השכולות, את הנופלים? ישראל השיב: "יבוא יום ככל שיחלפו השנים ישכחו אותנו, אי אפשר לזכור את כולם, נריה הוא חלל צהל, מה הציפיה שלנו כחבר? הציפיה היא שנהיה עם יותר מאוחד, אנחנו בתקופה לא טובה מבחינת השיח, זה שאנחנו לא מסגולים להקשיב אחד לשני זה יותר מטריד.

ומול ריבונו של עולם? אני לא מתחשבן לא עם הקב"ה , לא תמיד זה קל אנחנו אבל אנשים מאמינים".

.היום שבו נפל נריה היה ט"ו בטבת, יום הזיכרון של אבא של ישראל, שורד שואה זה ההקשר הסמלי של שורד שואה שנריה נפל ביום הזיכרון של סבא שלו, עבור ישראל זהו יום זיכרון לאבא ולבן.

"נתתי צעקה ששמעו אותה מתחילת הישוב ועד סופו"

גלית מספרת על רגע הבשורה: "בשבע וחצי בערב, בזמן ארוחת הערב, המודיעים הגיעו, ישראל פתח את הדלת והבין מיד מה קרה וכשהוא יצא מהחדר איתם הוא אמר לקטנים "נריה איננו" כדי לרכך את הבשורה הקשה. הם הבינו מיד. אני חזרתי מנסיעה, באמצע הנסיעה התחילו להתקשר איפה את ? מתי את מגיעה? באחד מהטלפונים הבת שלי בכתה, התקרבתי הביתה הרגשתי שקרה משהו, ביקשתי שישראל יבוא לכיווני, כשראיתי אותו עם שלושת הקצינים נתתי צעקה כזאת עצומה ששמעו אותה עד סוף הישוב".

ישראל אומר: "גלית התנהגה כמו אמא" וגלית עונה: "כל אחד מתנהג בצורה אחרת, זה יצא ממני באופן אוטומטי.ישראל היה יותר וידום אהרון".

אנחנו מוציאים את המאפה עם הריח המשגע מהתנור וטועמים מהרוגלך הרכים, ואנחנו מזמינים אתכם להכין את הרוגלעכים של נריה להיזכר בו ובמורשת שלו, להודות על ההקרבה של ההורים שלו והורים בכלל ששולחים את ילדם להילחם על המדינה, אתם הנצח של עם ישראל.