העיתונאי בן כספית התייחס היום (שלישי) לפרטי הפרשה שהותרו לפרסום, ומסר מה דעתו בנוגע אליהם. "אל מול הררי הפייק, בואו נסדר את זה:‏ העיתונאים שמפרסמים חומרים שמדליפים להם מקורותיהם השונים, עושים את עבודתם. גם כשהחומרים נלקחים בדרך לא חוקית, זה לא עניינו של העיתונאי. זה תפקידו. זוהי דמוקרטיה. אנחנו לא מבררים איך המקור הביא את החומר ואנחנו לא אמורים לברר מה האינטרס של המקור.

אנחנו צריכים לברר שהחומר אותנטי, שלא מדובר בפייק, ושיש ערך בפירסומו לציבור. "אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר". אבל: אנחנו כפופים לצנזורה. כלומר, לוודא שאין בפרסום החומר פגיעה בבטחון המדינה. נקודה, סוף".

עוד הוא מסר: "בפרשה הנוכחית לא נחקרו עתונאים (וטוב שכך) ולא בוצעו להם האזנות סתר וכו'. וטוב שכך. אז כדאי שהשופרות יפסיקו לפמפם את השקר הזה. ‏בישראל יש מדיניות מצמצמת בכל הקשור לחקירת הדלפות. בשב"כ לאורך שנים ארוכות סירבו לחקור הדלפות, אלא במקרה בו ההדלפה פגעה פגיעה ממשית בבטחון המדינה או שהצביעה על דלף חמור שעלול לפגוע בבטחון המדינה.‏

מה שלא נחקר, זה "הדלפות שיגרתיות" שהפכו כבר לאירועים קבועים. כך, למשל, הדיונים בוועדת החוץ והבטחון של הכנסת, שדולפים עוד בטרם הסתיימו. כך, למשל, ההדלפות הקבועות מהקבינט. כך, למשל, הדלפת המצגת הסודית של צה"ל במהלך צוק איתן, על ידי מקורבי ראש הממשלה נתניהו, שאכן גרמה לנזק בטחוני כבד (להערכתי גם עלתה בחיי אדם) אבל בכ"ז הוחלט לא לחקור אותה.

בגדול, רוב רובן של ההדלפות מגיע מפוליטיקאים, כמו שרוב רובן של ההדלפות (ואולי אפילו כולן) מבתי המשפט והחקירות מגיע מעורכי דין.‏5. המקרה של הנגד ארי רוזנפלד, אלי פלדשטיין ומקורבי רה"מ בהדלפה לבילד, הוא דוגמה מחרידה במיוחד להדלפה שחייבת להיחקר. על סטרואידים".

בן כספית הוסיף: "גניבת מסמך מצה"ל (דלף חמור של המערך הכי סודי באמ"ן), עקיפת הצנזורה (שפסלה את הפרסום), הדלפה לתקשורת זרה, גניבה נוספת של מסמך הגלם (אירוע מזעזע בחומרתו) והדלפתו לבילד, מה שפגע אסטרטגית במקורות ונכסים מודיעיניים וגם סיכן חיי לוחמים וחטופים.

אגב, כל זה בוצע בידיעת נתניהו ואולי אפילו בהוראתו. באחת ההדלפות הללו (אוריך) הוא כבר הודה.‏ ההדלפה הנוכחית לעמית סגל ושירית אביטן נחקרת בגלל סוג הדלף: אני פחות בקיא במה שפרסמה שירית, מתייחס כאן להדלפה של עמיתי סגל: המסמך שהוא הציג בחדשות 12 הוא מסמך פנימי של שב"כ, על חקירת שב"כ.

מסמך כזה מעולם לא הודלף. המסמך הזה לא הועבר ללשכת ראש הממשלה (במקרה כזה, לא היתה מתבצעת חקירה כי היה ברור שהוא דלף משם), ולא לאף גורם חיצוני. אין בעולם שירות בטחון שלא יחקור דלף מהסוג הזה, מהחצר הכי פנימית שלו, על חקירה הכי רגישה שנוגעת בעצבים הכי דלוקים שלו. זה מחייב חקירה.

היום מדליפים על חקירה במשטרה, מחר לך תדע מה ידליפו. ראש שב"כ שלא מורה לחקור איך יצא המסמך הפנימי הזה מהלשכה שלו, הוא ראש שב"כ רשלן. כפי שכבר הוזכר למעלה: לעתונאים עצמם אין ולא צריך להיות קשר לחקירה הזו. הם לא חשודים במאומה והם אמורים להגן על מקורותיהם (וטוב שכך)..

לי, אישית, אין שום ספק שהחקירה (שבסוף לא נפתחה) בעניין חדירת גורמים כהניסטים למשטרת ישראל, מחוייבת המציאות. צריך להיות עיוור, חרש וחייזר כדי לא לראות את ניצני הכהניזם בארגון הזה. בימים אלה מתחילה תסיסה פנימית בקרב קצינים במשטרה. הם מתחילים להבין את זה.

העובדה שבר לא הורה בסוף על פתיחת חקירה רשמית מעידה על חולשתו ועל חולשת השב"כ. הנה, אני מתנדב להיחקר בעצמי: אני קובע כאן, כהערכה אישית, שלמשטרת ישראל יש חדירה אינטנסיבית, ממושכת, מדאיגה, של גורמים כהניסטים במסווה כזה או אחר".

כספית טוען כי הזועקים נגד הפרשה מונעים מפוזיציה: "ותזכורת: כל אלה שמתנפלים עכשיו עם מצ'טות על עצם העובדה ששב"כ החליט לחקור דלף חמור, פנימי ועקבי מתוך שורותיו וחקירותיו, הם אותם אלה שדרשו וצרחו וטענו ונופפו בזה שלא נפתחה חקירה נגד ח"כ גלעד קריב על הדלפה מתוך פרוטוקול של ועדת חוץ ובטחון של הכנסת.

ההדלפה המדוברת היתה אלי. אני ממש לא מאשר שח"כ קריב הדליף לי את החומרים האלה. להיפך, אם היו מתחקרים אותי הייתי מגלה להם שזה לא הוא. אבל קריב הוא לא הסיפור. הצביעות, היא כן הסיפור: מכיוון שהפרסום שלי נמצא בגוגל, אני מזכיר בפעם המאה: אין בהדלפה הזו שום פרט סודי. היא עברה צנזורה.

אין בה סודות מדינה, אין בה סודות צבאיים, אין בה כלום. כל הפואנטה היא שמהסקירה שנתניהו נתן לועחו"ב הרבה לפני הטבח, עולה שהוא היה מודע היטב לסכנות חמאס ולתכנית חמאס. זה סותר את טיעוניו שלא ידע. הדברים שהודלפו לי נאמרו ע"י נתניהו גם פומבית אין ספור פעמים, חלקם אפילו מצולמים. ואת זה הם צרחו שצריך לבדוק.‏

צביעות, כבר אמרתי?‏".

לסיום אמר כספית: "אני שואל את עצמי אם יש איפשהו קו גבול לג'יהאד המטורף שהכריזו נתניהו ושלוחיו על רונן בר. מה גורם לאנשים לחשוב שהדלפה שיגרתית שלא מכילה שום דבר משמעותי מוועדת חוץ ובטחון של הכנסת (שמודלפת על בסיס יומי) מחייבת חקירה, אבל הדלפה ראשונה מסוגה של מסמך שב"כי מסווג מתוך הארגון, מסמך שלא הועבר לשום גורם חיצוני אחר, הדלפה שמעידה שיש בתוך שב"כ, בקודש הקודשים של הבטחון שלנו, גורם שלא נאמן לערכי והוראות שב"כ, היא רדיפה פוליטית. ‏

המצב בעיקר עצוב. עצוב, כי אפילו גדולי השופרות הביביסטים יודעים שעדויותיהם של נדב ארגמן ויורם כהן (שניהם מונו ע"י נתניהו) על הפעמים בהם נתניהו ניסה לרתום את השב"כ וכליו לצורך חיסולים פוליטיים, הן עדויות מדוייקות. חלק מהעתונאים יודעים שזה רק קצה של קרחון. הם יודעים את האמת.

הם יודעים שיש סכנה ברורה ומיידית להפוך (גם) את השב"כ למשטרה חשאית פוליטית בשירותה של משפחה מסויימת. הם יודעים ותומכים, או יודעים ושותקים (שזה לא פחות גרוע). ואז, כמאמר הסיפור המפורסם ההוא, כשיגיעו גם אליהם, לא יהיה מי שיילחם עבורם".