"ועל שנעשו ניסים לישראל באותו שבת אשר לפני הפסח, לפיכך נקרא שבת הגדול שבת שלפני פסח" (שיבולי הלקט). ובתוספות (שבת דף פ"ז:) "על כן קורין אותו שבת הגדול, לפי שנעשה בו נס גדול. כדאמרינן במדרש: כשלקחו פסחיהם באותה שבת נתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום למה היו עושים כך, אמרו להן זבח פסח לה' שיהרוג בכורי מצרים. הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו, ועשו בכורות מלחמה (נגד אבותיהם ופרעה) והרגו מהם הרבה, הדא הוא דכתיב למכה מצרים בבכוריהם" (שהמצרים עצמם הוכו ע"י בכוריהם המצריים).

ויש לשאול הלא כמה וכמה ניסים נעשו במהלך עשר המכות, ניסים רבים גדולים ונפלאים, ומדוע דווקא נס זה מכונה בשם "נס גדול"?

והתשובה לכך היא, כי אין לך הכנעת אויב יותר גדולה ממלחמה פנימית בקרב האויב. בכל שאר הניסים ובמהלך עשר המכות, המצרים היו מאוחדים, "מצרים נוסע אחריהם – בלב אחד כאיש אחד". פרעה וחרטומיו ושלישיו ונוגשיו ושטריו וכל עמו. וזה נתן להם את הכח להתנגד לעם-ישראל ולשעבדם. עתה נוצרה מחלוקת פנימית, האחדות המצרית נשברה, שנאה פנימית פרצה בתוך מצרים, וזה הכריע את הכף, "קומו צאו מתוך עמי", זהו נס מאוד גדול, נס גדול היה שם!

ולכן, לעומת זה, חג הפסח הוא חג גדול של אחדות בעם ישראל. "כל ישראל כולן יוצאים בפסח אחד" (קידושין דף מ"א). וכאשר אנו באים לחגוג את חג הפסח חובתנו לדעת כי "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".

המהר"ל (גבורות פרק ל"ו): "כל המעשים מן קרבן זה (קרבן הפסח) נמשכים אחר ענין זה. להורות על האחדות, וצוה שיאכל צלי אש, כי בשר מבושל הוא נפרד לחלקים ע"י הבישול, אבל צלי הוא מתקשה ונעשה אחד" ושם "ולכך נצטוו שאסור לאכול הפסח בשתי חבורות, שאם כן היה זה חילוק ופירוד, וכל עבודת הפסח מורה שהוא יתברך יחיד". חג הפסח עניינו אחדות, הוא שיובילנו לחירות אישית ולגאולה כללית.

אנו חייבים להתחזק בענין זה. לצערנו בזמן האחרון ניסו לגרור אותנו לכל כך הרבה פירוד ושנאה בין המחנות. התקשורת, הפוליטיקאים, העתונים והרשתות החברתיות ירדו לשפלים שבהתבטאויות וללשון של ביבים וצחנה כדי לזרוע מחלוקת שנאה ופירוד. אולם עם ישראל הוכיח את סלידתו מכך. מעתה חובתנו לחזור לימי האחדות שהרי "כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו" ו"לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום". נעביר פס על מה שהיה. נזכר באחדות ששררה בעם לכל מפלגותיו בדאגה לשלושת החטופים הי"ד. נחזור לימי האחדות שהיו כשכל עמנו התאחד כ"צוק איתן" נגד אויבינו.

וכל זה קרה רק בשנה האחרונה. נחזור לאהבה של כל (כל!) הפלגים שבעם, וכלשון הרמב"ם (מת"ע פ"י) "וכל ישראל והנלוה עליהם כאחים הם" ומביא החפץ חיים בספרו אהבת חסד "להשתדל בטובת חבירו ולרדוף אחר השלום, ולהזהר מלאו ד"לא תשנא". ואף ברשע גמור יש איסור לדעת מהר"מ מלובלין לשנאותו" (מרגניתא טבא י"ז). איך הצעירים שלנו אוהבים להתבטא "אחי", "אַבַּלֶה", "נשמה". מה שהיה היה ועבר. מותר להתווכח, מותר שלא להסכים לדעת החבר, אבל אסור לשנוא, אסור להכות, אסור להחזיק במחלוקת, אסור להזיק, אסור לדבר לשון הרע וללכלך איש על רעהו.

פעם באו אל הרב קוק מבית חרושת לחרוסת לבקשו לתת הכשר לפסח. אמר הרב זצ"ל: אתם מייצרים חרוסת, אני לצערי מכיר מי שמייצר "יחץ"! אבל הם מייצרים זאת בלי הכשר, לא לפסח ואף לא לשאר ימות השנה.

הפסח הזה נחזור אל "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". אחדות, אהבת הרֶע, סלידה ממחלוקת, הארת פנים. כשם שבמצרים נס גדול היה שם, אצלנו נס גדול היה פה, ויהיה! באהבה באחוה בשלום ובריעות.

==

הרב איסר קלונסקי הוא רב שכונת גבעת מרדכי, ירושלים ומרבני 'דרך אמונה'