שאלה

ב'מימונה' האחרונה (במוצאי שביעי של פח) אירחתי בביתי את משפחתי ומשפחתי של בעלי, וכמו כן מכרים וחברים לחוג את חגיגת המימונה כמיטב המסורת. כמובן שה'מופלטה' המסורתית לא נפקד מקומה, והיא תפסה מקום חשוב על השולחן ביחד עם מיני מאכלים נוספים.

לשאלת האורחים כיצד הצלחתי להתארגן כל כך מהר ולהכין מופלטות ושאר מאכלי חמץ כל כך מהר, עניתי לה שחלק גדול מהכיבוד הוכן כבר לפני פסח, הוקפא, נמכר במכירת חמץ, וכעת במוצאי החג הפשרתי וחיממתי והרי הוא לפניכם.

תוך כדי שאמרתי זאת ראיתי שכמה מקרובי משפחתי (שהם יותר דתיים ממני) מקמטים את מצח ונראה שאין דעתם נוחה במה שעשיתי. ומשום כך אני פונה לרב בשאלה האם אכן יש בעיה במה שעשיתי? ואין אני שואלת רק על העבר, אלא גם על העתיד לחג הקרוב.

תשובה

אכן נראה שאין לעשות כך מכמה סיבות:

א) מכירת חמץ לא נתקנה בשביל כדי שיהיה אפשר לקנות   קודם הפסח שיהיה מוכן לאחר הפסח ובוודאי לא כשמדובר באדם פרטי שהוא לא בעל עסק או חנות, אלא נתקנה בשביל מי שנתקע עם סחורה מרובה של חמץ ומשום הפסד מרובה הקילו, אבל לאדם הפרטי ההוראה היא לא לסמוך על המכירה כשמדובר בחמץ ממש אלא יכלכל את צעדיו נכונה שלא 'יתקע' עם הרבה חמץ לפני פח, ובטח ובטח שלא לקנות חמץ במיוחד ערב  פסח כדי שיהיה זמין לאחר הפסח.

ב) מלבד זאת יש לומר שבמקרה כגון זה אין מכירת החמץ חלה והרי היא הערמה ומן השפה ולחוץ, וחסר בגמירות הדעת שזה חלק מהותי בכל תורת הקניינים, שהרי במכירת חמץ רגילה אילו יבוא הגוי וירצה לממש את המכירה ולתת את מלוא השווי ולקחת את החמץ, לא תהיה לנו בעייה להסכים ולכן יש לומר שיש בזה 'גמירות דעת', אולם בנידון דידן  שמעוניינים בחמץ עצמו ושוויו הכספי לא מהווה תחליף מאחר ואנו צריכים להכין  את הכיבוד למימונה – יש לומר שחסר כאן  בגמירות דעת ונכנסים בחשש של 'בל יראה ובל ימצא'.

ג) ומלבד האמור יש לומר שבאופן זה שאת זקוקה דווקא למופלטות  שיהיו לך מוכנות לאחר הפסח וייתכן מאוד שאם הגוי יבוא וירצה לשלם לך את השווי של החמץ שברשותך לא תסכימי (שהרי את זקוקה דווקא למופלטות כדי לכבד בהם את האורחים) יש בזה חשש משום 'רוצה בקיומו של החמץ' כמבואר בפוסקים.

==

הרב שבתי יגל הוא רב בכולל הקהילתי ברעננה. התשובה פורסמה ב'בסוד שיח' בעריכת זאב שיף.