בית המשפט העליון דחה היום (חמישי) פה אחד את העתירה שדרשה לחייב את ישראל להכניס סיוע הומניטרי לרצועת עזה. העתירה הוגשה על ידי ארגוני זכויות אדם, אשר טענו כי הוראות הדין הבינלאומי והישראלי מחייבות את מדינת ישראל להבטיח אספקת סיוע הומניטרי לאוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה שאינה מעורבת בלחימה.

בהחלטת בית המשפט נקבע כי בתקופת הזמן שנבחנה בעתירה פעלה מדינת ישראל בהתאם להנחיית הדרג המדיני, לשם קיום חובותיה על פי המשפט הבינלאומי והישראלי בזיקה לסיוע ההומניטרי שמועבר לאוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה, באופן שאינו מקים עילה למתן צו מוחלט כנגד המשיבים בנושא. עוד נקבע בפסק הדין כי דיני התפיסה הלוחמתית במשפט הבינלאומי בתקופה הנדונה אינם חלים על מדינת ישראל בכל הנוגע לרצועת עזה.

נשיא העליון יצחק עמית קבע כי הדיון בעתירה ייעשה ביחס לתקופת הזמן שעד לראשית חודש מרץ 2025, אז התקבלו החלטות מטעם הדרג המדיני בכל הנוגע לניהול הלחימה, אשר יצרו שינוי משמעותי בתשתית העובדתית והמשפטית. עוד צוין כי במהלך הדיון בעתירה, חזרו המשיבים והדגישו את עמדת הדרג המדיני שלפיה הלחימה ברצועת עזה מכוונת כלפי ארגוני הטרור ולא נגד תושבי הרצועה, וכי המאמץ ההומניטרי של מדינת ישראל הוא חלק בלתי-נפרד מהלחימה.

עמית הבהיר בפסק הדין כי "מדינת ישראל ככלל אינה מספקת בעצמה טובין הומניטריים לרצועת עזה, אלא איפשרה את הכנסתם לרצועה בתקופת הזמן הרלוונטית בהתאם להנחיית הדרג המדיני". עם זאת הודגש כי "ארגוני הטרור פועלים להיטמע בקרב האוכלוסייה האזרחית ולהשתלט על הסיוע ההומניטרי".

עוד צוין כי חובותיה של מדינת ישראל בזיקה לסיוע ההומניטרי לאוכלוסייה האזרחית ברצועה נגזרות מהוראות הדין הבינלאומי שחלות על ישראל, כמו גם מהוראות הדין המנהלי הישראלי ומפסיקתו של בית המשפט העליון לאורך השנים – וכי המשיבים לא חלקו על תחולתן של חובות אלו ביחס למדינת ישראל. "יישומן של חובות אלו כפוף לשיקולים ביטחוניים וצבאיים, ובפרט לצורך לשמור על ביטחונם של חיילי צה"ל ואזרחי מדינת ישראל, ולצורך למנוע את הגעתו של הסיוע לידי ארגוני הטרור" נקבע.

בפסק דינו קבע הנשיא עמית כי המשיבים נדרשים לפעול, במידת האפשר ובכפוף לאילוצים צבאיים, לשם גיבוש תשתית של מידע ונתונים עובדתיים בנוגע למצב ההומניטרי ברצועת עזה. עוד נקבע כי התנהלות המשיבים לאורך תקופת הזמן שנבחנה בעתירה – כלומר עד לראשית חודש מרץ 2025 – אינה מקימה עילה להתערבות שיפוטית. בנסיבות אלו, נקבע, אין מקום למתן צו מוחלט בעתירה.