שאלה

לכבוד הרב אפרתי, שלום הרב

אז ה' סילק אותם בסוף. את מי שהמציא את חוק הגיור, את מי שניסתה לעשות "מהפכה פמיניסטית" בבתי הדין נגד הרבנים, את מי שהיתה נציגה של הרפורמים בכנסת ועשתה סדר פסח עם לחם, את "הרב" ה"חרדי" של יש עתיד, ואת צר החינוך שהזיק לדתיים הכי הרבה!

המפלגה שעשתה הכי הרבה נזק וניסתה לפגוע בכל דבר עם קדושה, חטפה חזק מאד וירדה, כמו מפלגת שינוי שקדמה לה. התקשורת השמאלנית הבינו שהם בכלל מנותקים ואין איתם אף אחד. ארץ ישראל הרבה יותר מוגנת מגירוש ישובים, וגם איווט עם הרעיונות ההזויים שלו על ימין שמאלני חילוני ירד מאד. יש יותר ספרדים (תיקון עוול היסטורי!) ויותר מסורתיים בכנסת!

מפלגה חדשה לגמרי בלי תקציב שדיברה על התורה ועל אחדות קיבלה אלפי קולות, בלי לעבור אבל כמעט עברה. פעם זה לא היה קורה בכלל, שמפלגה של דתיים וחרדים תצליח בכלל להיות רגע אחד ברקע. ממש רואים כאן את השגחת ה'. רק לתאר מה היה קורה אם השמאל היה עולה או אלה היו נכנסים לכנסת…

האם אני צודק שקרה משהו טוב כאן? ואם הכל ככה, אז איך יכול להיות שהשם עדיין לא שולח משיח?! מה עוד חסר לנו?! ולאן להשקיע עכשיו את המרץ שנוצר מכל הטוב הזה שקרה פה בבחירות? מה זה אומר שהמפלגה הערבית התחזקה? למה השם רוצה שהם יתחזקו??

תשובה

שלום

אכן לא נטש ד' עמו ומדינתו, ונחלתו לא עזב. בכל ליבנו אנו מודים לד' יתברך.

יחד עם זאת, אין הפוליטיקה שציינת עיקר, אלא התהליך האלוקי הרחב והעמוק הנרקם בתוכיותה של כנסת ישראל, דהיינו בתודעתה ובעומק שייכותה הנפשית והתרבותית אל הקודש ולתורת ד'. וזהו היעד שעדיין חסר גילויו- תודעת האומה את עצמה, ונשיאת עיניה לשמים לקרוא בשם השם בפה מלא בכל אורחות חייה ובאופן ממלכתי.

יוסף הצדיק לאחר שראה את יד ד' במצרים, ציין את המהלך האלוקי שנגלה לעיניו- "אתם חשבתם עליי רעה, ואלוהים חשבה לטובה. למען עשה כיום הזה, להחיות עם רב". אולם במעמקים נרקם מהלך הרבה יותר פנימי מתחת לפני השטח, לא רק כמחיה גשמית לאחיו ולאביו בבצורת, אלא להפיכת האומה ממשפחה לעם ד'. מימוש עצתו העמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, ויצאו ברכוש גדול, ביצירתנו כעם ד' עם כלים לאומיים.

אנו עומדים אל מול המהלכים שציינת, ורואים את ההתקדמות, אשרינו שזכינו. אולם עלינו לזכור ארבעה דברים יסודיים לאור זאת.

א. התקדמות פירושה תוספת אחריות. ד' מצפה מאיתנו יותר חינוך ליראת שמיים, יותר מוסריות, יותר העמקת השורשים בקודש, יותר מחויבות ליישוב יו"ש. לא ח"ו זניחת המציאות ומנוחה על זרי הדפנה.

ב. לא התהליך הפוליטי עיקר אלא התוך המניע אותו, הזהות הערכית הישראלית הנבנית בתודעת האומה, כעם שד' אלוקיו עימו ותרועת מלך בו. הפוליטיקה היא שיקוף בלבד של נשמת העולמים היוצאת אל הפועל במדינתנו ולפיכך אסור להביט אל גובה קומתם של הפוליטיקאים שכן הם פקידים ותו לא. יש למקד את עינינו במהלך שקרה בעם עצמו ובתודעתו לטובה, ולחזק זאת ולא את הפוליטיקה השולית.

ג. לא תמיד אנו מבינים את המהלך כולו על בוריו. צריך ענווה וידיעה שיש מגמות פנימיות בתר פנימיות, ומה שנראה לפעמים כטוב מתגלה אחר כך כמוטב, ולהיפך. עיקר השמחה היא על הטובה שאנו מזהים, אולם יש לזכור שלא את הכל אנו רואים. אדרבה, כאמור יש עתה תוספת אחריות מתוך הטובה שהגענו אליה, ומבט בישוב הדעת להבין מה מתרחש כאן וכיצד נוכל לקדם את התורה וענייניה. לשם כך יש תורה.

ד. המחלוקת האמיתית הקיימת בעם שלנו מגיעה מאהבה גדולה ביותר, וממסד מוסרי. יש כאן בירור בין אחים, ויסודו אחוות גורל וייעוד משותפים. הליך הבירור חייב לעמוד על יסוד האהבה, המוסר והיושר, דוקא כאשר באים בשם הקודש. אסור לומר מה שאינו אמת, ויש להודות במה שברי הפלוגתא שלנו מתוקנים בו מאיתנו. לפיכך להבא תכתוב את דבריך ביתר דיוק במיוחד כשאתה מזכיר אישים שחלקם עשו גם טוב בחייהם הציבוריים, ובסגנון המתאים לביקורת על אחים ולא על אוייבים.

ההתחזקות של ערביי ישראל היא עובדה. נקווה לד' שהכל יעלה לטובה, והם יבינו שהם אורחים בארצנו. רצויים אם נוהגים כשורה, ואויבים אם נוהגים שלא כשורה.

כבר שאל רבי יהושע את משיח צדקנו מתי יגיע, וענה לו היום, אם בקול ד' נשמע. ומתורף דברי המהר"ל למדנו שדוקא מפתחה של רומי שמענו את ההד הזה, הוי אומר כאשר תוסר קליפת (המדיה) המערבית ותרבותה המנגעת את משיחנו בנגעים וחלאים, ובמקומה תתכונן באומה בארצה תרבות הקודש הישראלית באופן הממלכתי, אזי זוהי השמיעה בקול ד' ואז קאתי מר. עוד הסביר שם, שהמשיח באמת מגיע בכל יום, דהיינו שעניינו מעל הטבע והזמן שכן העקרון המשיחי האלוקי הוא עומק המגמה הגואלת את ישראל בדורות כולם, ואנו רק זוכים להארה זו כפי מידת השגתנו בתהליך הגאולה. אשרינו שאנו במדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, הנה זה עומד אחר כותלנו.

כל טוב