"איך אפשר לחשוב על חגיגות פורים כשבנינו ובנותינו עדיין בשבי, כשפצעי המלחמה עודם מדממים וכשהשכול מכה בבתים כה רבים?". מכל עבר נשמעים הקולות האכפתיים, הדורשים 'עוצר יציאות'. קולות אלו משתקפים גם ביהדות המכירה בצורך להתכנס, להתענות, לזעוק בעת צרה – תענית אסתר עצמה היא עדות חיה לכך.

מבט יהודי מפוכח מציע לנו שלא לבחור בין ההפכים ובמיוחד השנה לדבוק במה שאפשר לארוג יחד, יום אחר יום. תענית אסתר היא הזדמנות להכיל את קצוות הקשת הרגשית, את הצום ואת המשתה, את האבל ואת השמחה. לא מדובר בשני אירועים נפרדים אלא במציאות המורכבת משני חוטי זיכרונות השזורים ותלויים זה בזה: זיכרון החטא והצרה, שהצריך זעקה, צום ואבל גדול ובאופן ישיר בקע ממנו אור של ישועה, הודיה ושמחה.

לוח השנה היהודי מגלה את היכולת הכמעט בלתי אנושית, להכיל את הפרדוקס המציאותי ורגשי. העצב והשמחה, האור והחושך, הרע והטוב שמגלים יחדיו אמת אחת – פסח נחגג בשמחה עצומה, אך במהלכו טובלים את המרור במי המלח, המעוררות דמעות זיכרון לעבדות המרה ולהשמדת ילדי ישראל ביאור. הכאב והצפירה של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, הנושקים לזיקוקים ולמצהלות יום העצמאות. מיד לאחר תשעה באב, יום החורבן והאבל הלאומי מפציעה שבת נחמו.

גם בממד האישי עם פטירת אדם קרוב קורעים את הבגד ומברכים "ברוך דיין האמת" ומיד לאחר מכן "שהחיינו" על ירושתו. גם ברגע השיא של השמחה בחופה, שוברים כוס כזכר לחורבן. הדוגמאות הרבות, מגלות את שני הפנים של אותה מורכבות עתיקה. הם מעניקים לנו את העוצמה המחברת את קצוות החיים והמוות, למעגל צמיחה אישי ולאומי אחד.

תרבויות רבות לא הצליחו להכיל את המורכבות ולתפוס את קיומו של מקור אחד לטוב ולרע. כך נולדו התפיסות הפוליתאיסטיות, המרובות באלים, כשכל אל מייצג פן אחר של המציאות. לעומתן, ישעיהו הנביא תמצת את פלא הבריאה: "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה״. הכל חלק מאותו הסיפור.

בימי מלחמת חרבות ברזל נוכחנו כי ההבנה הזו אינה רק עניין תיאולוגי מופשט, אלא מפתח קיומי. לא עוד הישרדות מפוחדת, לא עוד בריחה אל הקצוות וניסיונות להגיע לניצחון מוחלט מצד אחד או להסכם שלום כולל מצד שני אלא אומץ לחיות בתווך, לראות את האור גם בתוך החושך, למצוא משמעות גם בתוך הכאב, ולצמוח מתוך המשבר.

את הקולות האלו, השנה יותר מתמיד, אנחנו לומדים דווקא מאלו שהיו שם, מעבר לגבולות ובתוך המנהרות. "כל השבי הזה, ממש הרגשתי שיש מישהו למעלה ששומר עלי ואני צריך להיות חזק" כך לימד אותנו החטוף אוהד בן עמי ובתוך השכול ואבק המלחמה, זכינו לשמוע ולחזות בגיבורי זמננו שהמשיכו בדמם ורוחם בכתיבת מגילת אסתר המודרנית. מכתב הפרידה של הרב אלקנה ויזל הי"ד שנפל בלב עזה הוא המשך לצוואתם של מרדכי ואסתר: "כשחייל נופל בקרב זה עצוב. אבל אני מבקש מכם שתהיו שמחים… יש לנו כל כך הרבה על מה להתגאות ולשמוח, אנחנו דור של גאולה! אנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו ושל העולם כולו. אז בבקשה מכם תהיו אופטימיים. תמשיכו לבחור בחיים כל הזמן".

אסור שפורים הזה יהיה חג של הדחקה. הוא צריך להיות יום של עוצמה ושל היכולת לאחוז בשני קצוות הקיום. גם כשהעיניים ידמעו ממחירי הדרך המאתגרת, הלב יחוש בשמחה הגדולה הטמונה בזכות ובשפע המתגלים בה.

==

ד"ר נעה רחל בן דוד היא חברה בצוות כתיבה בארגון יסודות לחינוך, תורה ודמוקרטיה