הוועדה לקידום מעמד האישה קיימה היום (שלישי) את כנס יום האישה הבינלאומי בסימן 'נשים מובילות תקומה'. את האירוע ליוו סדרה של פאנלים שהראשון שבהם היה "גיבורות מהחיים" – קולות של אחדות, בהנחיית הרבנית ימימה מזרחי.
במהלך הפאנל, שאלה הרבנית מזרחי את ללי דרעי, אימו של רס"ל במיל' סעדיה יעקב דרעי ז"ל שנפל במהלך המלחמה, שאלה קשה במיוחד, עליה ענתה האם השכולה תשובה מרגשת במיוחד. דרעי נשאלה על ידי הרבנית- "איך את ממשיכה באמונתך בה' למרות שהוא 'הכזיב' אותך – למה את מאמינה לו עדיין?".
צפו בתשובה המלאה של ללי דרעי: "בזכות העם"
דרעי ענתה: "זה נורא מוזר כי דיברת על הכעס לפני כן ואני גם ציפיתי לכעס שיגיע. יש איזה מימרא בחז"ל שאומרת- 'פני הדור כפני הכלב', ואחד ההסברים של הדבר הזה, זה שמכים את הכלב במקל הוא נושך את המקל ולא את מי שמחזיק אותו. והרי הקב"ה הוא זה שמחזיק את המקל אז אני אמורה לכעוס עליו ואני לא מצליחה. והפוך אני אוהבת אותו יותר ויותר ואני מרגישה קרובה אליו יותר ויותר אולי בגלל שהבן שלי כל כך קרוב אליו גם עכשיו. אני מאמינה בקב"ה לא 'בזכותו' אלא בזכות העם שהוא בחר.
"ממשיכה את סעדיה ז"ל בדרך שלי"
בהמשך היא נשאלה על המעבר בין הכאב הפרטי של אמא של נופל לבין עם ישראל והשליחות הגדולה והשיבה: "בעייני אחד הם. מהכלל אני שואבת כוחות ומהמשפחה הפרטית אני שואבת כוחות לצאת אל הכלל. השילוב בין שני הערכים מאזנים אותי. אני מקבלת מהכלל המון כוחות"
"בלי העם הזה שלי לא היה לי את הכוחות בכלל לקום בוקר. סעדיה נלחם והיה שלם יש לנו תמונה שלו רבע שעה לפני שהוא נהרג כשהוא עם חיוך מאוזן לאוזן, הוא ידע מה הוא עושה ולמה הוא עושה את זה ולכן אני רק ממשיכה אותו בדרך שלי".
תגובות
ללי, גם אנחנו מרגישים קרובים אליך, נשמה שלנו. אוהבים אותך, העם שלך!
שקט בוט כידוע ״שירי מנתניה״ זה בוט איראני. נמאס ממנו. ולא, העם לא שלה.
מגעילה ישרעהל היא מדינה פשיסטית. הדתה ואפרטהייד עושים שמות. הצעירים רובם שטופי מוח לאומניים.
קורא ספרים רק אנשים רעים וטיפשים במיוחד מצטרפים למשטרה. הפשיעה משתוללת ו״כוחות הביטחון״ עלאק נלחמים בחופש הביטוי.