שמעתי את דבריה של גב' אורית סטרוק, אשר טענה ש 'התורה של הציבור החרדי אינה התורה שלנו'.

לצד הערכתי לפועלה בתחום א"י, כרב ציוני דתי אני חש חובה למחות בכל תוקף על דברים אלו שיש בהם ליקוי מאורות ואובדן דרך. התורה הקדושה היא של כל אוהביה, מקיימיה ולומדיה. הדבקים בנותן התורה הם בני התורה, ללא קשר לכיפה של ראשם ולכובע הקיים או החסר.

יש לנו מחלוקת עם הרבנים החרדים ביחס למדינתנו ולצה"ל. יש לנו מחלוקת עם חלקם על קולות או חומרות אצלם שחורגות ממנהג ישראל, ועל כן אנו נזהרים שלא לוותר על עמדתנו הציונית דתית כמלא נימא. אולם זו מחלוקת בתוך הבית, בין חרדים לדתיים, מחלוקת שכולה בקשת דבר ד'. אין הבדל עצמי בין ישיבת הר המור והר עציון לישיבת חברון וכסא רחמים. יש מחלוקת אמיתית, אולם אין הבדל עצמי. הרצי"ה והגר"א שפירא דיברו על כך יומם ולילה, הגר"מ אליהו דיבר על כך.

צפו בדבריה של אורית סטרוק

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2015/03/VID-20150309-WA0016.mp4]]]

לעומת זאת, המחלוקת עם עם חלק מחברי מפלגתה של גב' סטרוק, היא מחלוקת על עצם חיינו- האם יש ריבון לעולם שציווה אותנו לשמור שבת במבואר בגמרא ובשולחן ערוך, או אין. זו מחלוקת יסוד היסודות. אנו אוהבים את כל ישראל, ובכללם את חייבי מיתות בי"ד מביניהם, מתוך אמונה בסגולת ישראל שבהם שיום יבוא ותשיבם למוטב. אולם הם אינם תורה אלא עיוות נורא שאי אפשר להשלים איתו בשום פנים ואופן.

אם רוצים לומר משפט נכון, יש לומר שהתורה של הנציגים החילוניים שאינם שומרים שבת, ומעוניינים לשנות את הסטטוס קוו לכיוון ליברלי (כפי שהצהירו לאחרונה), תורתם אינה תורתנו. למען האמת, היא אינה תורה בכלל, אלא מרידה בתורה. ראוי שתשאל בזה את רבה הגאון הרב ליאור שליט"א, האם דעתו היא שתורת החרדים אינה תורתנו. ודאי היא תשמע מגאוננו תשובה הפוכה מדבריה.

להבא ראוי שמי שלוקה בבריאות ליבו הפוליטי, לא יצביע על מומים אסתטיים של חברו.