קובי אפללו הוא ללא ספק אחד הקולות הייחודיים והמרגשים במוזיקה הישראלית. עם שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל כמו "בא מן השתיקה", "ים הרחמים" ו-"מה שהלב בחר", הוא מצליח לגעת בלבבות של רבים וליצור חיבור עמוק עם הקהל.

בראיון מיוחד, אפללו שמשתייך לזן הולך ונכחד של זמרים יוצרים, משתף אותנו כיצד הוא מצליח לשמור על אותנטיות וחיבור לעצמו בעולם מוזיקלי שמשתנה בהתאם לטרנדים, מה הוא חושב על הדור הצעיר של המוזיקה הישראלית, ובעיקר על עמדותיו בנוגע לנושאים של דת ומדינה.

צפו בראיון המלא:

 

קובי, מה אתה יכול לספר לנו על האלבום החדש שבדרך?

"אלבום חדש ששמו יהיה פנינים והוא בעצם המשך ישיר ומפתיע של השיר "לפעמיים" שיר הנושא של הסרט מזל חתולה. החלטנו לעשות אלבום קונספט הייפי מורחב ולחזור בחזרה לצלילים שהיו בשנות ה-70, מתוך געגוע לישראליות של אז".

 

סיפרת בראיון שהשיר "לפעמיים" לא יועד מלכתחילה להיות פסקול הסרט

"הסרט הזה בסגנון מאוד ירושלמי, הבנתי גם שהמושג "מזל חתולה" הומצא בירושלים. ואני זוכר שפנו אלי ואמרו אנחנו צריכים אישור להשתמש בשם שלך, אמרו לי שיש איזשהי דמות שהם בעצם בונים עליה את הסרט. לא רואים אותה, קוראים לה קובי אפללו. ולא רואים אותו, רוצחים אותו, ואני נורא נבהלתי. כל הזמן מציינים שזה קובי אפללו לא הזמר"

 

כשדיברתי עם אנשים באולפנים על זה שאתה בא אלינו, שאלו אותי בעיקר –  לאן הוא נעלם? אתה חושב שיש לזה קשר לכך שבשנים האחרונות נכנס יותר הז'אנר של הפופ הים תיכוני?

"אני לא נעלמתי, אני כל הזמן מוציא שירים אבל מה שנעלם זה היכולת להפיץ. האתגר להגיע לחבר'ה צעירים הוא הרבה יותר גדול. כי אנחנו הרבה יותר מפוצלים, כל תחנת רדיו משדרת סוג אחר של מוזיקה. לא כולם מאזינים היום לרדיו.

נכנסו גם שחקנים חדשים שזה הספוטיפיי והטיקטוק שהם לגמרי חלק מאוד גדול בהפצה. וכדי להצליח בטיקטוק אתה צריך גם לבנות איזשהו ריקוד, אני מרגיש שלא השתנו כללי המשחק אלא ממש התחלף המשחק. ולכן כשאנשים שואלים אותי מתי תוציא משהו חדש? אני דבר ראשון שואל אותו אם הוא מנוי אלי ביוטיוב עוקב אחרי באינסטגרם או מאזין לרדיו. כשהוא עונה על שלושת הדברים לא, אני בעצם אומר – אין לך שום דרך להגיע אלי".

"אנשים מהדור שלי – דור הביניים מתקשים יותר להפיץ"

לפעמיים אתה כן מנסה להתאים את עצמך למוזיקה שהיום רווחת ופחות למוזיקה הארצי ישראלית שהיינו רגילים לשמוע מפעם?

"אני חושב שהמוזיקה הארצי ישראלית עדיין קיימת היום. אני שייך לז'אנר הזה של המוזיקה הארצי ישראלית שנוגעת בכל מיני סגנונות. אם זה קצת הים תיכוני של פעם, אם זו הארץ ישראליות הזו שמתאפיינת אפילו בחווה אלברשטיין ושלמה ארצי, אני חולש על כל האזורים האלו.

הוצאתי הרבה סגנונות בעשר השנים האחרונות. אנשים מהדור שלי, מדור הביניים, הרבה יותר מתקשים להפיץ. לא רוצה להעליב אף זמר אבל זה כמו שאני אשאל אותך כמה שירים הגיעו אליך של מוש בן ארי? או של אביתר בנאי? או של מירי מסיקה? את תבחני את זה ותראי שלא רבים. כי ההבדל בינינו לבין החברה הצעירים שהם נולדו לתוך מציאות שבה הם בעצם בונים ערוצי סטריימינג מאוד מאוד גדולים"

וזה משהו שאתה מנסה להתאים את עצמך היום? כשאתה יוצר שיר אתה חושב מה יתפוס כסאונד בטיקטוק?

"בדרך כלל הסאונדים שתופסים זה לא צפוי. כי יכולים להיות גם כן קאמבקים כמו "שוקלד מנטה מסטיק" כמו "אילנית" פתאום כל מיני אנשים שחוזרים. זה משהו שהוא לא צפוי.

אבל כדי לתפוס כסאונד בטיקטוק אתה צריך שזה יהיה דאחקה. איזשהו שיר שאנשים ימצאו את עצמם מעלים איזשהו טרנד שמתובל בהרבה הומור, אפילו משהו דבלי. אנשים בטיקטוק הרבה פעמיים עושים צחוק מעצמם, אני לא ממש יודע איך ליצור את הדבר הזה"

"היום לאו דווקא בודקים את איכות המוצר אלא האם זה אמן של לייקים"

דיברת מקודם על היחס בישראל כלפי אמנים וותיקים גם אמרת באיזשהו ראיון עבר שאתה חושב שאין מספיק כבוד היום בישראל לאמנים וותיקים. תסביר.

"יש מין הלך רוח כזה שלאו דווקא בודקים את איכות המוצר או את ההפקה שלו, או את הרמה הטקסטואלית אלא אם זה יושב הרבה על המקום האם זה אומן של לייקים, האם זה אומן שכן יביא טראפיק או לא. השיקולים הם יותר כמותיים, מאשר איכותיים, וברגע שהאומנים הם וותיקים ושייכים לפלטפורמות ולמשחק שהוא פחות רשתי – לז'אנר של פעם הם פחות מכובדים ומקבלים במה".

אתה מרגיש שלעורכים, אנשים וותיקים בפליליסטים של גלג"צ, כאן גימל וכו', קשה להכניס שירים של אמנים וותיקים?

"השיקולים הם לגמרי רשתיים. למרות שלכאורה הקהל יעד של הרדיו הוא קהל יעד יותר מבוגר, הרדיו מאוד מנסה להתאים את עצמו.

גם אם הקהל הצעיר לא צורך רדיו. הם מנסים להביא אותם לשם דרך אומנים שיותר מדברים לקהל הצעיר. זה גם תלוי כמובן איזה רדיו יש תחנות אזוריות יש יותר תחנות המיינסטרים".

השיר "מכתב לאחי" שביצעת הפך לקאלט ישראלי, איך נוצר החיבור בינך לבין עילי בוטנר?

"החיבור ביני לבין עילי נוצר כבר בהתחלה. הייתי אמור לשיר את כל האלבום "שווים", לפני רן דנקר. אני ועילי היינו החתומים הראשונים בMNC המתחדשת. גדי אמר לי יש אלבום מאוד מיוחד עם שירים מאוד יפים של "הגיטריסט של כוכב נולד" שמעתי את השירים והתלהבתי והתחלנו להקליט ואז "בא מן השתיקה" קיבל בוסט רציני.

הייתי צריך להמשיך את הקו של קובי אפללו ולייצר אלבום המשך, עילי אמר לי לא נורא אנחנו ניפגש עוד פעם, ושרתי באלבומו השני.

מה דעתך על ההתפרקות של ההרכב המיתולוגי של "ילדי החוץ"?

"הם עשו דרך גם הדר וגם אוהד, עשו דרך מקסימה. התארחתי אצליהם, אני חושב שהם מוכשרים בצורה בלתי רגילה והיה מאצ' מדהים עדיין לא יצא לי לשמוע את המאצ'ים החדשים, הם עשו דרך וכנראה שכל אחד רוצה להתפתח בדרך עצמאית משלו".

"חוויתי את היהדות כחגיגה לא כקונפליקט. גדלנו לתוך יהדות מחבקת"

פרויקט "צמאה " זה גם שיתוף פעולה שעשית, אתה מקיים אורח חיים דתי?

"חסרים לי כמה ברגים. אבל אני בהחלט שם. אני חוויתי את היהדות כחגיגה. לא כקונפליקט לא ככפיה. גדלנו לתוך יהדות מאוד מחבקת. אם זה החגים, בתי הכנסת, הכול היה מאוד סביב שמחה אושר, ואוכל טוב. אז כילדים כל מה שקשור ליהדות היה מבחינתי משהו מחבק וכייפי. אחרי השירות הצבאי אני זוכר שחזרתי להניח תפילין.

עם השנים גם הצטרפתי לשיעורי תורה כמו "ותן חלקנו" הרב קובלסקי כל הזמן אומר את זה שזה התחיל במושיקו שטרן ובי.

ישבנו יום שישי בצהריים מושיקו ואני ואמרתי לו שמע יש רב מאוד מיוחד וקדוש שאני רוצה שתכיר והתקשרתי אליו, הוא תמיד אומר את זה הרב קובלסקי, ואני אמרתי לו יש פה בחור בשם מושיקו שטרן אני רוצה שתכירו והם נפגשו. מושיקו הביא אומנים נוספים שהוא מכיר וזה הפך לשיעור. ומשם התגלגלנו לשיר הראשון של תן חלקנו.

אני גר בגבעתיים יש פה הרבה חבר'ה צעירים שמסתובבים עם ציציות"

יש תחושה שהדור הצעיר היום כן יותר מחובר וקרוב?

"אני גר בגבעתיים שזו נחשבת בהגדרה אחת הערים החילוניות בישראל. אין לך מושג כמה חברה צעירים מסתובבים עם ציציות שם בני 16 ו-17, פשוט ככה מעצמם. הייתי בהלם באלול האחרון, אתה מגיע לסליחות בבתי כנסת והם מפוצצים בצעירים – מגבעתיים. אני חושב שיש איזשהו שינוי גם אחרי השבעה באוקטובר.

אני חושב שגדל פה דור שהוא קצת פחות מפולג יותר מעניין אותו להיות מאוחד ולחזור למדורה שבעצם יוצרת להבות של יהדות. אין להם את האנטי להפך יש להם סקרנות".

"יש לא מעט משתמטים בז'אנר החילוני ובהם לא נוגעים. יש גם אזרחי מדינת ישראלים ערבים שמקבלים את כל ההטבות ואפילו שירות לאומי לא עושים"

 

עדיין יש תחושה שבני הדור שלך או "בתקשורת המיינסטרים" בכל אופן מה שנקרא, חזרנו אחורה לנקודה שלפני השבעה באוקטובר; סביב סוגיות כמו גיוס חרדים, החיכוך בין שמרנים לפרוגרסיביים וכו'

"אני מרגיש מהסביבה שלי שיש הרבה יותר פתיחות ליהדות. כל מה שקשור לגיוס חרדים – אני חושב שצריך לבדוק את הדברים הרבה יותר לפרטי פרטים. אני מרגיש שאנחנו יותר עסוקים בכותרות מאשר בפרטי פרטים, אני אתן לך למשל דוגמא; יש לי חבר חרדי עם ארבעה ילדים בן 31 אחרי השבעה באוקטובר רצה להתגייס בא וביקש הוא חרדי – עורך דין הוא לא חי על חשבון המדינה יש לו משרד עצמאי 4 ילדים' אמרו לו אתה לא מתאים לנו, הצבא לא גייס אותו.

ואני מכיר עוד שני מקרים כאלו. יש חרדים שרוצים להתגייס והצבא דוחה אותם בגלל כל מיני סיבות משפחתיות אז כטייטל זה יכול להיות "החרדים לא רוצים להתגייס" אבל בואו נבדוק מספרים. לפרטי פרטים.

יש לא מעט משתמטים בז'אנר החילוני ובהם לא נוגעים – "זה בסדר". וזה שיש פה אזרחי מדינת ישראל ערבים מקבלים את כל ההטבות ואפילו שירות לאומי לא עושים. תעשו משהו, עזרה לקהילה. תתרמו למקום הזה קחו חבר'ה צעירים.

"למה לא מדברים על זק"א ידידים ו"חסדי נעמי"? זו התנדבות לכל החיים"

אני פשוט חושב שעניין של גיוס חרדים זה משהו שצריך להסדיר, אבל לא להסתכל רק עליהם, נורא אוהבים להתמקד בהם. החברה החרדית מאוד מגוונת אני מכיר אנשים שעובדים ובעלי עסקים ובוא נדבר על זה שאחוז הנשים החרדיות שעובדות – גבוה מאוד, 80 אחוז עובדות.

אני לא אוהב הכללות ולמה לא נוגעים בזק"א ובחסדי נעמי, וידידים זו התנדבות של חרדים שהיא לכל החיים.

אתה יכול להבין את הביקורות שיש נגד המגזר הדתי לאומי שהוא סופג היום על ההתנגדות שלו למתווה הנוכחי של עסקת החטופים?

"המגזר הדתי לאומי ברוב המקרים לאורך זמן נתפס כקציוני אבל לאורך זמן תמיד התסריטים שהוא צייר היו נכונים כל פעם שהוא הזהיר ונתן אזהרות מול עזה וכו' התברר שזה היה נכון"

לסיום, תאריכי הופעות קרובים ומה מצפה לנו שם? 

"זה יהיה מאין סיבוב מועדונים כזה בחזרה לשנות ה-70 השמחות. השקה ב-14.03 באוזן השלישית תל אביב. ב-20.03 בגריי יהוד, 26.03 זאפה חיפה וב- 03.04 זאפה ירושלים".