ביום שישי הבן שלי קיבל תעודה מבית הספר היסודי. לצד הציונים הייתה גם הערה אישית מהמחנך. קראתי אותה ונדהמתי. בעקבותיה כתבתי את המכתב הבא למורה של הבן שלי. השמות המלאים שמורים במערכת.

מכתב "אילו רק היית" למורה של הבן שלי

שלום למורה **,

בטוחה שכתבת את ההערה ל ** מתוך מחשבה שהיא נהדרת ובונה, אחרת לא היית כותבת אותה. התעודה שלו על הפנים, אבל חשבתי שאאחז בהערה שלך בתקווה שהמורה שלו רואה את היכולות והכוחות שלו, על אף הקושי האובייקטיבי שקיים. אך נותרתי כאם עם ברכת ה"אילו היה".

אין חימום, אין הקדמה, ישר מתחילים:

"אילו היה משקיע יותר מאמץ והשקעה…"

"אילו היה מתמודד עם האתגרים היה מגיע להישגים גבוהים יותר…"

"אילו היה מגיע לכל השיעורים עם הציוד הנדרש…"

"אילו היה עושה את כל המטלות הנדרשות…"

"אילו היה עושה שיעורי בית ומבחנים…"

"אילו היה משקיע מאמץ בלמידה או אז היית רואה תוצאות טובות…"

"אילו היה מתמיד בקריאת ספרים – אז אוצר המילים היה משתפר…"

"אולי גם ההבנה הכתובה והכתיב ואז היה מתקדם ומצליח…"

וכמובן, האמונה שכתבת – שאם חוויית הלמידה תתרחב, בסופו של דבר הוא יוכל להגשים את עצמו באופן הטוב ביותר. רק לאחר כל זה מופיע משפט קטן של "יישר כוח על מילוי תפקידו בכיתה בצורה מושלמת" – לא ברור איזה תפקיד, כי הרי נשמע שבהכל הוא נכשל, "אילו רק כמובן".

תפילת "אילו רק" משלי למורה

אז חשבתי לחבר תפילת "אילו רק" משלי:

"אילו רק ל-** לא היה אבחון של קשב – או אז לא היו בעיות של התארגנות…"

"אילו רק לא הייתה לו לקות למידה – אז היה קורא ספרים בשקיקה…"

"אילו רק הילד שלי לא היה עם מורכבות – אז היו רואים גם את הכוחות, טוב הלב, המוטיבציה והרצון להצליח לצד הקושי האובייקטיבי…"

"אילו רק היו רואים את הרצון שלו להיות אהוב וחלק מהמרקם החברתי, על אף הקושי לעשות זאת לבד…"

"אילו רק היו רואים את היכולת שלו ללמוד דרך יצירתיות ושמיעה מוזיקלית…"

"אילו רק היו משלבים יצירה והנאה בשיעורים או סגנונות למידה שונים כדי שיוכל להביא את עצמו…"

"אילו רק הצוות היה רואה שעל אף שנתנו לו כדורים להפרעת הקשב, הוא עדיין זקוק להמון עזרה בבניית אסטרטגיות, וזהו תהליך שלוקח זמן…"

"אילו רק היינו יכולים כהורים להגיע בנחת לפגישות הורים, ולא בחשש מהנורא מכל…"

"אילו רק הבן שלנו היה כמו כולם…"

"אילו רק היינו שומעים כמה הוא לומד נהדר ויכולים להיות גאים בו…"

את פוגשת בו השנה, אך אנחנו לוקחים את ** איתנו למסע ארוך, שבו נצטרך להגיד לו שעל אף ששמע הרבה "אילו רק", אנחנו מאמינים שיש בו כוחות ויכולות כבר עכשיו. ואנחנו גאים בו – שעל אף קשיי ההתארגנות, השנה הוא היה יותר בכיתה, הכין מערכות לבד, קם בבוקר בשמחה לבית הספר, זכר יותר משיעורי הבית שלו, יצר קשרים חיוביים, והתקדם באסטרטגיות. הלוואי שיהיו לו עוד הצלחות.

אנחנו כהורים נמשיך לראות את הכוחות של**, לחזק אותו ולהאמין ביכולותיו, גם כשנדרש להתמודד עם קשיים ואתגרים. אני מקווה שגם בבית הספר תימצא הדרך לראות אותו מעבר ל"אילו רק" – לראות את מה שיש, את מה שהוא כבר מצליח לעשות, ולמצוא יחד את הדרך שתאפשר לו לממש את הפוטנציאל שלו.

בתקווה לשיתוף פעולה אמיתי ולראייה רחבה ומכילה,

אמא של **