מספר ימים אחרי חזרתם של החטופות והחטופים, הם מתחילים לשחזר לקרוביהם מה עבר עליהם בשבי חמאס.
על פי הדיווח בערוץ 12, לירי ואגם סירבו לרדת למנהרות, ולכן הוחזקו רוב הזמן מעל פני הקרקע. התצפיתניות ידעו להגיד כי מהרגע שבו נחטפו לא התקלחו למעלה מ- 40 ימים ברצף, וגם כשכן – נאלצו להתקלח במים קפואים ובהגבלת זמן. אגם ברגר לירי אלבג הוחזקו רוב הזמן יחדיו. במשך כל תקופת השבי המחבלים.
עוד הן סיפרו אגם ולירי שאת התאריך של היום ידעו רק מתוך האזנה לדיווחים ברדיו ובטלוויזיה, וכך גם הבינו מתי יוצאים החגים. כתוצאה מכך הצליחו להקפיד על הלכות צומות ואפילו פסח.
בניגוד לדיווחים בתקשורת הערבית על המוות של סינוואר כגיבור, התצפיתניות העידו כי מי שפגשו לא התרגשו יותר מדי מהאירוע: "העזתים שפגשנו לא כל כך התרגשו מהמוות של סינוואר. הם הרבה יותר התבאסו מהמוות של איסמאעיל הנייה, שם היה באמת אבל. על סינוואר אמרו 'אללה ירחמו' ועברו הלאה; יש כאלה שאפילו אמרו. שהם היו מוכנים לירות בו בעצמם".
"לא היה נראה לנו שחמאס נפגע מאוד. היה להם קשר אחד עם השני הם העבירו אותנו מבית לבית והכל היה מתוקתק. לא היה מקרה שהעבירו לבית והוא לא היה מוכן. לא היו פאולים, חוץ מפעם אחת שראיתי חטופים אחרים ברחוב. התחושה היתה שחמאס מתנהל במקצועניות.
בנוסף, החטופים שיחזרו כי המחבלים היו עובדים עליהם שוב ושוב ש"מחר הם משתחררים", כך שמתי שהודיעו להם על העסקה הם כבר לא האמינו להם. עוד הם סיפרו כי החוטפים היו מביאים להם אוכל, לוקחים אותו מהם וצוחקים עליהם.
בנוסף, חלק מהחטופים היו אזוקים זמן רב וחוו אלימות קשה.
תגובות
מטרתם האמיתית של השואפים להתנחל ברצועה אינה להביא ביטחון, היא שונה בתכלית: לקיים את מצוות כיבוש הארץ ואולי גם להצית מלחמת גוג ומגוג שתביא את הגאולה. הנימוק ה"ביטחוני" משמש אותם כדי להטעות את הציבור החילוני ולשכנעו להמשיך לשאת בנטל הצבאי, הכלכלי, המוסרי והמדיני של הכיבוש למען הגשמת חזונם המשיחי. אומרים שפראיירים לא מתים, אבל חיילים חילונים שיקנו את השקר הזה ימותו לשווא.