לפי הנרטיב שמספרים האירופים הנאורים לעצמם ולעולם, הנאצים לא רדפו את היהודים בגלל יהדותם, אלא פגעו בכל מי שהוכרז כאויב האידיאולוגיה הלאומית-סוציאליסטית. נרטיב זה זוכה לגיבוי, למרבה הצער, מצד נציגים בכירים, אפילו מטעם מדינת ישראל.

יום השואה הבינלאומי, שנקבע על ידי האו"ם, הוא פרי יוזמתם של יהודים טובים שרצו להנציח את זכר השואה, ולהבטיח תמיכה ביהודים כנגד התקפות אנטישמיות. אולם, הציפייה שהנצחת השואה תמתן את תופעת האנטישמיות המושרשת עמוק ביבשת הישנה ובמקומות נוספים בגלובוס, מתגלה שוב ושוב כטעות נאיבית שמעידה בעיקר על חוסר אוריינטציה מדאיג במרחב הגאו פוליטי.

הנרטיב הנוח לאירופה

יום השואה הבינלאומי, המצויין ב-27 בינואר, יום שחרור מחנה אושוויץ, מקבל באירופה שמות ניטרליים המעקרים את זיכרון השואה ממשמעותו האמיתית. בגרמניה, לדוגמה, מכנים אותו "יום הזיכרון לקורבנות הנציונל-סוציאליזם". באוסטריה הוא נקרא "יום הזיכרון נגד אלימות וגזענות", ובספרד – "יום לזיכרון השואה ולמניעת פשעים נגד האנושות". כינויים אלו מטשטשים את ההבחנה בין רודפים לנרדפים ומציגים את השואה כחלק מפשע אוניברסלי ולא כפשע ממוקד נגד העם היהודי.

כפי שאמר נשיא הבונדסטאג לשעבר, נורברט למרט: "אנו זוכרים את חסרי הזכויות והנרצחים – יהודים, בני הסינטי והרומא, … אסירים פוליטיים, חולים ונכים – כל אלה שהוכרזו כאויבי האידיאולוגיה הלאומית-סוציאליסטית". לפי תפיסה זו, האנטישמיות הייתה חלק מזעם כללי נגד החלש באשר הוא, והיהודים היו רק חלק מהסיפור הגדול.

שתיקה מול עיוות האמת

למרבה הצער, במקום להוקיע אמירות אלו, דיפלומטים ישראלים דוגמת שר החוץ לשעבר יאיר לפיד העניקו לאותן אמירות חשוכות גושפנקא רשמית. "האנטישמים הם סוחרי עבדים, רוצחי בני טוטסי ברואנדה, קנאים מוסלמים, דאעש, ובוקו חארם". אמירה זו מציגה את האנטישמיות כעוד צורה של שנאת האחר, ולא כשנאה ייחודית שהובילה לשואה. כך, למעשה, מדינת ישראל מוצגת לעולם לא כמדינה יהודית נרדפת אלא כתוקפנית כלפי המיעוט הערבי שבה.

ה-7 באוקטובר: ההיסטוריה חוזרת

הטבח המזעזע שביצעו ערביי עזה ב-7 באוקטובר 2023, שבו נרצחו למעלה מ- 1,200 יהודים, רובם אזרחים, מהווה הוכחה מוחשית נוספת לכך שמה שהיה הוא שיהיה. כמו אז, היהודים מותקפים בשל יהדותם, והעולם שותק. קריאות כמו "אד'בח אל-יהוד" ו"ח'ייבר יא יהוד" נשמעות שוב ושוב, אך במקום לראות בכך המשך ישיר של שנאת ישראל, העולם מעדיף לטמון ראשו בחול ולהתמקד בביקורת על מדינת היהודים- קל יותר, נוח יותר ובוודאי בטוח יותר ברמת הביטחון האישי מאשר להתבטא כנגד ג'יהאדיסטים מוסלמים. הטבח הזה הוא תזכורת לכך שאי-אפשר לעמעם את ההבחנה בין טוב לרע, בין נרדפים לרודפים. בדיוק כמו בימי השואה, טשטוש זה מאפשר לרוע להתפשט ולפעול ללא התנגדות ממשית.

יום זיכרון ללא משמעות

כאשר זיכרון השואה מנוצל כדי לקדם אג'נדות אוניברסליות על חשבון זיכרון היהודים, הוא מאבד ממשמעותו. האו"ם שותק על מעשי זוועה ברחבי העולם, אך לא מפסיק לגנות את ישראל. גינויים אלו, מלווים בהחלטות מעשיות נגד ישראל, מוכיחים עד כמה העולם כושל בזיהוי האמת.

זיכרון השואה לא נועד לשמש כלי פוליטי או מכשיר לעמעם את ההבחנה בין אמת לשקר. הוא תזכורת לכך שהעולם לא תמיד עומד לצד החלש והצודק, ושהרוע יכול ללבוש צורות רבות, כמו אנטי-ציונות, שנאה דתית או גזענות. עלינו להישאר נאמנים לזיכרון האמיתי ולהתעקש על ההבחנה המוסרית שבין טוב לרע.

=======

הרב חננאל זייני הוא ראש המכון התורני בישיבת ההסדר 'אור וישועה'