האלוף במיל' אייל זמיר, מי שמתפקד כיום כמנכ"ל משרד הביטחון, הפך עם הודעת פרישתו של רב אלוף הרצי הלוי למועמד המוביל להיות הרמטכ"ל הבא. במאמר שכתב לאחר מלחמת לבנון השנייה הדגיש זמיר את המחויבות לקיים "מלחמה מוסרית בטרור" וקבע בקשר לסיכול ממוקד של מחבלים "לעולם זה יהיה המוצא האחרון".

במאמר שפורסם בביטאון הצבאי 'מערכות' של משרד הביטחון, כותב זמיר, שהיה אז תת-אלוף ומפקד אוגדת מילואים (143) "עוצבת עמוד האש" הסביר זמיר לעומק את תפיסותיו תחת הכותרת "לחימה מוסרית בטרור".

את דבריו פותח זמיר בשאלה: "האם מותר להטיל פצצה של טון על בניין כדי לחסל מנהיג טרור מסוכן, אף שיחד איתו ייהרגו חפים מפשע?" בתוכן המאמר מסביר זמיר לדבריו "באילו נסיבות ייחשב הדבר לצעד לגיטימי ובאילו נסיבות מדובר בצעד שיש להימנע ממנו".

המאמר של אייל זמיר (צילום מסך)

6 תנאים לפני שמחסלים מחבל באוכלוסייה אזרחית

בכתיבתו מעלה זמיר עשרות כללים וחישובים שעל מפקד לעשות, טרם יבצע פעולות התקפיות כנגד אוכלוסיות אזרחיות עוינות, אשר ביניהן מסתתרים או שוהים אנשי ארגוני הטרור.

למשל כאשר מעלה זמיר בכתב את הבחינות אותן נדרשים לעשות מפקדי הצבא לפני ביצוע פעולה התקפית בשטח אוכלוסיית אויב, מציג זמיר לא פחות מ-6 תנאים ישירים שיש לשקול, ועוד תנאים נוספים הנכנסים לשיקול לפי סוג הפעולה.

בין התנאים המרכזיים אותם מציג זמיר כשיקולים נדרשים לפני ביצוע פעולה במהלך "לחימה מוסרית" הם תנאים כגון: "מידת הנזק" שעלול לבצע המחבל, "רמת המידתיות" של פעולתו הצפויה, "מידת הערכיות" של המטרה אותה מתכנן המפקד לתקוף, "מידת ההזדמנות המבצעית", אופציות "פעולות אפקטיביות" אחרות, ולבסוף מוסיף אפילו את שיקול "שמירה על כבוד האדם" של אותה אוכלוסייה עוינת אשר בתוכה פועלים ומתגוררים מחבלים.

בדברי ההקדמה לשיח זה מתאר זמיר את הלחימה הישראלית בפלסטינים כ-"מאבק אלים בין שני עמים. אחד מהם – הצד הפלסטיני – אימץ את הטרור". בהקשר זה מסביר זמיר כי יש "להציע ולפתח כללים מוסריים שיאפשרו את ההתמודדות הזאת".

בהמשך המאמר חוזר זמיר לעסוק בשאלת המקור אותה הציג בקשר להפלת פצצה על בניין בו ידוע שיש מחבלים, אך גם חפים מפשע. האלוף במיל' מעלה בדרך זו את נושא הסיכולים הממוקדים, חיסול מחבלים שמבוצע כפעולה צבאית יזומה על מנת להרוג מחבל או קבוצת מחבלים שפעלו או שצפויים לפעול כנגד ישראל.

זמיר עוסק בשאלת מוסריות הסיכולים הממוקדים, ומזכיר שתי "בעיות מוסריות" לביצועם, ראשית מסביר זמיר כי הקושי המוסרי הראשון בביצוע הסיכול הוא כתוצאה מכך ש"מדובר בהוצאה להורג של אנשים ללא משפט". קושי מוסרי נוסף שמציג זמיר הוא הסיכוי הגבוהה לפגיעה ב"חפים משפע" בצד השני.

עדיף לעצור במקום לחסל

בנקודה זו מסביר זמיר את הרקע המוסרי בו יש לבצע סיכולים ממוקדים אותם הוא מגדיר כפעולה "לגיטימית וצודקת" אך מגביל אותה תחת שורה של תנאים. על פי האלוף במיל' ישנם 3 תנאים שסיכול ממוקד חייב למלא על מנת להיחשב שימוש לגיטימי בלחימה בטרור.

בראש ובראשונה דורש זמיר "חובת ראיה אמינה", על פי תנאי זה מחויב הצבא ב"הפללה" של הגורמים, לצורך זה יש לבצע פעולות שיאפשרו אישור קונקרטי על פעילותו כמחבל של אותו יעד לסיכול. התנאי הבא שמגדיר זמיר הוא "שיתוף מומחה משפטי". לפי זמיר על מנת שתנאי ההפללה ימולאו יש לצרף משפטן להליך ההפללה של יעד הסיכול, ועל אותו יועץ משפטי לייעץ למפקד ולסייע בקבלת ההחלטה על סיכול.

התנאי האחרון, והבעייתי ביותר שזמיר מציג הוא תנאי "חלופת המעצר". על פי תנאי זו גורס זמיר כי כל עוד יש ביכולתו של צה"ל לעצור מחבל, במקום לחסלו, הדבר יהיה עדיף באופן אוניברסלי וגורף, גם במידה ופעולה זו תציג סיכונים לחיילים שיפעלו בשטח.

על פי גישתו של זמיר "כאשר ניתן לעצור אדם, להעמידו למשפט ולאפשר לו להגן על עצמו, תהיה זו תמיד האופציה המועדפת שראוי כי תיבחר". לפי זמיר לא משנה מה הסיטואציה "לעולם זה (סיכול ממוקד) יהיה המוצא האחרון".