סון הר מלך: "העסקה המסתמנת – כניעה שתביא אסונות ואבדן רב"

בצל הדיווחים על אישורים סופיים לעסקת שחרור החטופים, ח"כ לימור סון הר מלך מעוצמה יהודית התייחסה היום (רביעי) לפרטי העסקה המסתמנת. בפוסט שכתבה ברשתות החברתיות סון הר מלך חיזקה את משפחות החטופים – אך במקביל הבהירה כי מדובר בעסקה רעה וקראה להמשיך לפעול למיטוט חמאס.

דבריה המלאים של סון הר מלך:

את הפוסט הזה אני יושבת וכותבת בדמעות. כאלמנת טרור שחוותה על בשרה את האכזריות חסרת הגבולות של הטרור, וכמי שנפגשת יום יום עם משפחות החטופים ועם אלמנות ה-7 באוקטובר, אני מרגישה חובה לזעוק ולשתף אתכם במה שעובר עליי.

‏21 שנה חלפו מאז אותו יום נורא בכביש אלון. הטרור שפגע בי ולקח ממני את שולי אהובי הוא אותו טרור בדיוק. זוכרת כל רגע כאילו היה אתמול – את צעקתו האחרונה של שולי "לימור, תתכופפי!", את הכדור שפגע בי, את הרגע שבו הבנתי ששולי איננו, ואת הלידה של בתנו שרה בניתוח חירום שלוש שעות אחרי שאביה נרצח.

‏היום, כשאני יושבת מול משפחות החטופים – אני רואה בעיניהם את אותו כאב, הדאגה הגעגוע ואת אותה תקווה יוקדת לראות את יקיריהם שבים הביתה. ואני קרועה. ‏קרועה, כי אני מבינה עד עומק נשמתי את הכמיהה העצומה של המשפחות לראות את יקיריהן חוזרים. כל יום שעובר הוא נצח של סבל עבורן. אבל אני גם יודעת, מניסיון החיים המר שלי, שעסקאות לשחרור סיטונאי של מחבלים הן מתכון בטוח להמשך שפיכות דמים.

‏אתמול בערב פגשתי אלמנה צעירה, שבעלה נהרג במלחמה. "לימור," היא אמרה לי בקול שבור, "איך יתכן שאחרי שרצחו את בעלי, אחרי שהרסו לי את החיים, עוד ישחררו את הרוצחים האלה? האם בשביל הסכם שלא מחזיר את כל החטופים הביתה, שגוזר כליה על אלו שיישארו מאחור, בעלי נפל?".

‏ואני נזכרת בימי עסקת שליט. הייתי אז בין המשפחות השכולות המעטות שהתנגדו בכל כוחן הדל לעסקה. התחננתי בפני כלי התקשורת שיראיינו אותי, שיתנו לי להשמיע את קולי, לספר על גודל הפחד והחשש ממה שצפוי לקרות. אבל מעטים מאוד הסכימו להקשיב. ביקשו מאיתנו להיות בשקט, לא להפריע ל"חגיגה הלאומית". בכירי מערכת הביטחון נשבעו בנקיטת חפץ שאין שום סכנה ביטחונית בשחרור המחבלים.

‏אני זוכרת איך בפסק הדין של החוליה שרצחה את שולי – חאלד נג'אר ראש החוליה, אחרי שנשפט לשבעה מאסרי עולם, אמר אז בחיוך מרושע: "אתם אומה חלשה! אנחנו נחטוף חיילים עד שאחרון האסירים שלנו ישוחרר." והוא צדק. הוא שוחרר בעסקת שליט, חזר לטרור, פיקד על החוליה שרצחה את מלאכי רוזנפלד, עד שחוסל לאחרונה ברפיח כמפקד בכיר בחמאס. בדיוק כפי שהזהרנו, בדיוק כפי שידענו שיקרה.

‏אחת המטרות המרכזיות של המלחמה היא השבת החטופים. זו משימה קדושה שכולנו מאוחדים סביבה. אבל העסקה המסתמנת היא עסקת כניעה שחלילה תביא עלינו אסונות ואובדן רב. אני יודעת – כי כבר חווינו את זה. כי כבר הזהרנו מפני זה. כי כבר ראינו את התוצאות הנוראיות של התעלמות מקולות כמו שלנו רק כי רצינו כ"כ לקבל את הכאן והעכשיו!

‏העסקה הנוכחית לא רק שלא מחזירה את כל החטופים וגוזרת על השבויים הנותרים מאחור – גזר דין מוות כמעט ודאי. היא אף הופכת את הנותרים באופן אכזרי לערבויות של החמאס. ‏העסקה המסוכנת הזו מותירה את החמאס על כנו, משיבה מאות עזתים לצפון הרצועה, וחמור מכך אף מאפשרת לו שיקום ובניית כח מחודש שיופנה כלפינו בוודאי בוא העת.

‏בעסקה הזו משוחררים מחבלים נוטפי דם על הידיים, שכפי שהוכיחה המציאות יחזרו לבצע פיגועי טרור רצחניים. ועוד לא דיברנו על המוטיבציה לחטוף חיילים\אזרחים כי זה כ"כ משתלם. מילא היו מתחייבים ודורשים להחזיר את כולם, הדיון היה שונה לחלוטין, אבל פה אנחנו עושים בדיוק את ההיפך כאשר אנחנו מעצימים ומחזקים את אלו שקמו עלינו לכלותנו.

‏אני מביטה על התמונה של שולי, על החיוך הטוב שלו, על האהבה העצומה שלו לעם ישראל – הוא שהיה מתנדב בנשמתו, שכל חייו היו נתינה לזולת. ואני שואלת – האם בשביל זה הוא ורבים רבים כמוהו מסרו את חייהם? כדי שנכנע שוב ושוב לטרור?

‏לכל המשפחות היקרות של החטופים – ליבי איתכן. אני מבינה את הכאב העצום, את החרדה, את הגעגוע המורט את הלב. אבל אסור לנו לחזור על הטעויות של העבר. אסור לנו לשחרר בסיטונאות מחבלים שיחזרו לרצוח. זו לא רק בגידה בקורבנות העבר, אלא גם בקורבנות העתיד.

‏אנחנו חייבים להמשיך במאמץ הצבאי להחזרת כל החטופים. חייבים להפעיל לחץ כבד על החמאס. חייבים לנצח במלחמה הזו. כי אם לא ננצח – נחיה או נמות על חרבנו לנצח. ‏ובעיקר – אסור לנו לשכוח שהטרור הזה, שקרע ממני את שולי לפני 21 שנה ומעוד מאות משפחות בישראל, הוא אותו טרור בדיוק שזרע הרג והרס ב-7 באוקטובר. ואם לא נביס אותו אחת ולתמיד, הוא ימשיך להכות בנו שוב ושוב.