רצף הכישלונות של האופוזיציה הוא המתנה הכי גדולה לנתניהו. במקום שהאופוזיציה תפורר את הקואליציה, היא מתפוררת בעצמה.

זה התחיל עם החבירה של גדעון סער וארבעת המנדטים שלו, לממשלה של נתניהו. המשיך עם פרישתו של גלנט מהכנסת, וכניסתו של עפיף עבד, שצפוי להיות ח"כ נוח יותר מגלנט, ומסתיים עם עזיבתו של עידן רול את יש עתיד והקמת סיעת "הרוב הלאומי". רול צפוי לנהל מדיניות עצמאית מה שאומר שהאופוזיציה איבדה עוד אצבע אחת שיכולה הייתה להקשות על הקואליציה.

לאופוזיציה הזו חסרים שני דברים, מנהיג ודבק. כולם זוכרים כיצד פעל ראש הממשלה נתניהו בעת שכיהן כראש אופוזיציה מול "ממשלת השינוי". הוא נלחם על הצבעה, וניסה בכל כוחו להעביר ח"כים מצד לצד. זכורים הדיווחים כי עידית סילמן קיבלה הבטחה לכהן כשרת הבריאות, ותקבל שריון במפלגה, בתמורה להפלת הממשלה. אין הוכחות לכך, אך סילמן קיבלה שיריון בליכוד, וקיבלה את תפקיד השרה להגנת הסביבה. גם עמיחי שיקלי שנשאר נאמן למחנה הימין שוריין בליכוד.

וזה לא שלפיד לא יודע לעשות את זה. הוא זכור כמי שנתן לרע"מ כספים קואליציוניים, והציע לחברת הכנסת הסוררת ממרצ ג'ידא רינאוי זועבי את תפקיד הקונסוליות בשנחאי, בקיצור, את השיטה לפיד מכיר.

 

האופוזיציה מתפוררת ונתניהו צוחק

כדי ליצור אופוזיציה הומוגנית צריך היה לאחד את כולם תחת מחנה משותף אחד, רחב דיו, וללמד את כולם לשתוק בנושאים האחרים. אבל כעת יאיר גולן עושה פיגועים יומיומיים לאופוזיציה, לפיד מקפיד לריב בטוויטר עם גדעון סער. גנץ ואיזנקוט רבים על הנהגת המפלגה, אלעזר שטרן מתנהל באופן עצמאי, וישראל ביתנו מנהלת מדיניות עצמאית.

אפילו את המתנה שנתן להם השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, שהכריז על מרד בקואליציה, לא הצליחו לרתום ולרשום שום הישג על שמם. כל זאת לאחר האסון הכי כבד שאירע למדינת ישראל מאז הקמתה. בקיצור, ככה לא בונים חומה.