שנה ותשעה חודשים אחרי שנשיא המדינה בוז'י הרצוג הציע את "מתווה הנשיא" הכושלת שלא עזרה בכלום, שר החוץ גדעון סער מביא פשרה ששני הצדדים יכולים לבלוע.

ההבדל העיקרי בין מתווה סער-לוין לבין פשרת הנשיא עוסק בלשכת עורכי הדין, שלמעשה מסולקת מהוועדה לבחירת שופטים. כדי למנוע השתלטות של צד פוליטי אחד, ניתנת זכות וטו לאופוזיציה לבחירת השופטים, והרוב יצטרך לבחור בין דיל לבין שיתוק.

בעוד מתווה הנשיא השאיר את הכוח בידי מערכת המשפט, היוזמה הנוכחית מגבילה את הכנסת בחוקים, אך מגבילה גם את בית המשפט שלא יוכל לפסול חוקי יסוד כראות עיניו ולמעשה מאזנת בין הרשויות – מה שהיה צריך להיעשות לאור החקיקה המוגברת של הכנסת מול ההתפרעות של בית המשפט בביטול חוקים ופסילת יוזמות של הכנסת והממשלה.

על הפשרה עמלו שני הורים שכולים – השר לשעבר יזהר שי ונציב הכבאות לשעבר דדי שמחי, ששכלו את ילדיהם בקרבות הבלימה של השבעה באוקטובר. נראה שהשניים שאיבדו את היקר מכל, מייצגים את רוח העם, שמאס במאבקים שמתנהלים במדינה כבר שנתיים וחצי בין גורמים פוליטיים שחצניים ויהירים לבין גורמים אנרכיסטים ששורפים את הרחובות.

שנה ושלושה חודשים אחרי המכה הקשה שחטפה מדינת ישראל, כשבינתיים גם הפוליטיקאים וגם המחאה חזרו לקרבות של ה-6 באוקטובר, דווקא ההורים השכולים יכלו להביא יוזמה להסכמות, שגם תתקבל לאור הרגישות למצבם. נדמה כי בישראל הנוכחית, את תפקידו של נשיא המדינה כגורם מאחד יתפסו גורמים קהילתיים, עממיים, מלמטה.

גדעון סער מלמד את הליכוד איך מעבירים חוקים

ואי אפשר להתעלם מהחזרה של גדעון סער לממשלה. סער שהיה יו"ר קואליציה ומזכיר ממשלה, יכול ללמד את הפוליטיקאים החדשים = שמחה רוטמן ושלמה קרעי איך אפשר להעביר חוקים בלי שהשמאל יוצא לרחובות. לא תמיד חייבים לתקוע אצבע בעין לצד השני, לא תמיד צריך לדרוס את הצד השני, אפשר גם לתמרן ולהגיע להסכמות של 75% והרחובות יהיו ריקים.

צירוף ההורים השכולים כיוזמי הפשרה, היא גם דרך להעביר אותה בשני המחנות. נדמה כי דווקא החזרה של סער לממשלה, יותר משהביאה איתה 4 אצבעות שהגדילו את הקואליציה ל-68, הביאו איתה את הניסיון הפרלמנטרי ואת הצורה איך להעביר חוקים שנויים במחלוקת – בהסכמה רחבה.