יו"ר הבית היהודי, השר נפתלי בנט, נשא לפני שעה קלה דברים בהלוויתו של השר אורי אורבך ז"ל.

"אורי, אחי הבכור", פתח בנט. "אתמול בלילה, לאחר שנפרדתי ממך בפעם האחרונה, בִנְשיקה, קראתי את הספר שכתבת "מֶתָקֶן החלומות" וכך כתבת: "כאן מתקנים חלומות מכלהסוגים. תיקונים על המקום, שיפוץ כללי, השכרה והָשְאָלָה, של חלומות חדשים, ומשומשים". והבנתי, אורי, שהסיפור הזה הוא בעצם עליך. אורי, אתה היית מתקן החלומות שלנו".

"תיקנת את החלומות של הילדים שהייתה להם תקרת זכוכית מעל הראש. ילדים שנולדו לציונות הדתית ועד שהגעת, הם לא היו יכולים להגיע לתקשורת. ואז הגעת. איש עם שפם גדול ולב ענק".

בנט המשיך ואמר: "כבשת את עולם התקשורת לא ביופי, לא בקשרים, ולא במרפקים. הגעת הכי גבוה שאפשר בזכות דיבור רך, לשון חדה, והרבה הרבה אהבה. וכך, חלום התקשורת של הציונות הדתית תוקן".

"תיקנת גם את החלומות של הציונות הדתית להובלת המדינה. כשכוחנו הלך ותש, אורי, אתה היית שם. כמה שנראית צנום וחלש, היית חזק ונחוש. לא ויתרת. מי כמוני יודע שלרגע אחד לא ויתרת. החלטת לתקן את החלום. בעקשנות, מול כל הכוחות שעבדו נגדך. עוד שיחה, ועוד שכנוע, ועוד ניסיון, ועוד אחד. עד שהצלחת. עד שֶתִיקָנְת את חלום ההובלה של הציונות הדתית".

בנט המשיך וסיפר: "בפתיחת מושב הכנסת האחרון היית מאושר. בישרת לנו ש"היפהיפיה הנרדמת התעוררה. אמרת ש"אנחנו מקווים שהבית היהודי שלנו יהיה בית שדַלְתוׂתַיו פתוחות לכולם, גם לאלה שהם לא בדיוק בדיוק כמונו. שנחזיר לבית הזה את המסורתיים ואת החילונים אוהבי יהדותם, וכמובן את הדתיים הרוצים ייצוג לעולמם".

"עוד חלום אחד תוקן, אורי. ואז, אורי, תיקנת את החלומות של הקשישים בישראל. כשנכנסת למשרד אזרחים הותיקים, גילית משרד שהיתה בו רוח סעד. היחס לַזִקנה בישראל, אמרת, הוא כמו למחלה. אבל אתה לא האמנת בזה, אורי. אתה ראית בזיקנה הזדמנות. עם הראש המבריק שלך הקמת עוד פרוייקט ועוד מיזם. מיזם של "שלישי בשלייקס" שהוציא את הסבא והסבתא לבילוי עם הנכדים, פרוייקט "כאן גרים" של מגורים משותפים של סטודנטים יחד עם קשישים, פרוייקטים של כיתות למבוגרים, ועוד לא הספקת את הפרוייקט שבו מתנדבים מגיעים בעזרת GPS לקשיש שצריך עזרה בקרבת מגוריהם".

"הראש היצירתי שלך, אורי, לא הפסיק לעבוד, גם כשהגוף שלך הלך ודעך", אמר בנט.

"היית אורי, מתקן החלומות של החיבור בעם ישראל. הסיסמא שלך בתוכנית המילה האחרונה היתה "אנחנו לא מדברים על הקרע בעם, אנחנו יוצרים אותו". אבל היית סמל החיבור בעם. שידרת בגלי צה"ל וברדיו קול חי, בידיעות אחרונות ובערוץ תכלת, נקודה ואותיות, מוצ"ש והצופה. ואי אפשר לזייף עשרות שנים, אורי. אהבו אותך בגלל מישאתה, בגלל שאתההיית החיבור".

"בנאום הבכורה שלך בכנסת הַאחרונה, אמרת: "לא נהיה עוד הגשר במובן שכולם דורכים עליו, אלא הגשר במובן הזה שכולם מתחברים אליו", וגם את חלום החיבור בעם, תיקנת, אורי שלנו".

"אורי", המשיך בנט בהתרגשות,  לא טשטשת עַמָדוׂת, לא ייִפִיְתָ אידיאולוגיות, אבל היית בנאדם, עם כבוד לזולת, עם כבוד לדעתו של הזולת, ולקחת את עצמך ברצינות מוגבלת. כמה חוכמה וצניעות. כמה. סיפרת פעם שהתפילה שאתה אומר בכוונה הכי גדולה היא "שלא תעלה קנאת אדם עלי ולא קנאתי על אחרים". וכזה היית, צנוע כל כך, וחכם כל כך".

"כך כתבת: לוקחים חלום לתוכו נכנסים, את הקטע הרע בזהירות מכסים. וכך המשכת: ומוסיפים בהומור, עם קצת דמיון, פיסת חלום מהמדף העליון".

"אורי", הוסיף בנט, "הלכת מאיתנו בשקט ובצנעה, ואנחנו עצובים. אבל הותרת אחרייך כל כך הרבה אורים קטנים – ארבעת ילדייך: רוני, תמר, שירה ודניאל הם ממש אוריים – לפעמים גם במָראה, גם באישיות ובמיוחד בָהומור. השארת גם מאות אלפי אורים שהראת להם שאפשר לחלום בגדול ולהגשים את חלומם. שאפשר להרים את הראש ולומר בקול גדול – אני אוהב את עם ישראל, את ארץ ישראל ואת תורת ישראל".

"מיכל היקרה", פנה בנט לאישתו של אורבך, "עַמָדֵת באצילות ובחיוך לצד אורי בשנים האחרונות, ובמיוחד בשבועות האחרונים, הקשים כל כך, ואת ממשיכה להקרין עוצמה לכל עבר. היה שלום אחי הבכור".

לסיום אמר בנט: "בשם הילדים ששימחת בספרים שלך, בשם ההורים שלהם שהצחקת בחוכמות שלך, בשם הקשישים שהענקת להם זיקנה של כבוד, בשם הדתיים והחילונים שחיברת כמשימת חיים, בשם הארץ הזאת שכל כך אהבת, בשם אהבת האדם. נמשיך לתקן את החלומות שלך, אורי".