חשבתי להצביע לך. בוגרת אולפנא, חדורת אהבת הארץ. אבל אולי אתם שמייצגים את המדינה והערכים החברתיים אולי ניצחתם כבר. הצלחתם לייאש אותי, אופטימית חסרת תקנה עד שאין לי שום כח להצביע.

אני, שרציתי להתמחות במשפטים ולהגיע עד העליון לעשות משפט צדק. אני, שהולכת ברגל את הארץ ולא מעניין אותה לטייל בחו"ל כשחופשות כחול לבן מפרנסות את אחיי. אני, שלוחמת על זכויות חלשים, בעלי חיים והתעקשה לעבוד במגזר הציבורי. אני, שבאה לעבוד פה בפריפריה. אתה מוזמן לבדוק מהיכן באתי ולאן הגעתי. בראיון העבודה הצהרתי- צריך להביא אנשים טובים לדרום. אני, שנחתה כאן באשקלון שבוע לפני עמוד ענן ובכתה בכי מר כשהאוטובוס עצר באזעקה ואישה זקנה הרימה עיניים כחולות ואמרה לי רוצי. רצתי. להציל את נפשי. אני, שחלמה וחייכה כל הדרך. אני, נשברתי היום.

ניצחתם. אתם. המעמד העליון. ניצחתם. מי ששבע לא רואה את מי שרעב. אתם, מוכשרים לא יותר ממני, שמנבאים לה גדולות התמזל מזלכם ואתם יושבים שם. באליטה. מחפשים מזרחי צעצוע להתגאות בו. עובדת סוציאלית, משפטנית, מתמחה בבית משפט. כל זה לא ראוי בעיניכם למאמץ.

כי כשעבדתי בפרויקט חינוכי ממדרגה ראשונה, מתוך אידיאל ו-23 ילדים צווחים את שמי כשאני מחדירה בהם ערכי חלומות, שאיפות ותקווה אני, מרוויחה כ"כ הרב בעיניכם עד שלוקחים לי 1500 שקלים ממשכורת חד פעמית של 5,400 ש"ח.

על הברוטו מסתכלים. כי עם הברוטו הולכים למכולת. תגיד מר בנט, היה לך פעם חוסר? הרגשת שאתה קורס מעבודה לעבודה ומתבייש עד מחנק מההורים שלך? כן, מאמא שנגזלה הקריירה שלה בגלל הגזזת והיא- התמימה מלמדת אותנו ערכים של מדינה יהודית!! אמא שלי לא רצתה לקבל נכות מהמדינה כי זה כספי ציבור!!! אמא שסחבה סרטן פעמיים. כזה שהוכר מגזזת. כספי ציבור!

אמא שלי שמתנדבת עשרות שנים בחברה קדישא, חסד של אמת נר לרגליה ואבא שמלווה אותה במסירות. כזה שמספר סיפורי גבורה ממלחמת יום הכיפורים. כזה שעבד ימים כדי שהילדים שלו ילמדו בישיבות ואולפנות בני עקיבא. אנחנו המגזר שלכם, לא? כזה אבא שמקבל כל אדם!! יהודים טובים הוא אומר ולא מחפש צידוק לספרדיותו המפוארת. חיי המעברה הם חיים שהוא מתגעגע אליהם. כי הוא הגיע לארץ אז והגשים חלום.

ניצחתם אותי מר בנט. ניצחתם את החלומות, השאיפות, התקווה. לקראת ההתמחות שעליה עמלתי עם מוגבלות לא פשוטה, רציתי לחסוך קצת. כמה עוד אביט בהוריי בבושה? בת 32 וזקוקה לעזרתם. הם הרי יוציאו מהפה וייתנו לי. וכמה, כמה אפשר? לא מגיע להם לחיות ברווחה קצת? משכורת של כ-4,200 צפויה לי. עבדתי בפרוייקט ס.מ.ל. והרווחתי פעם אחת 5,400. סליחה. 3.900 כי המדינה ותיאומי המס שלה והביטוח הלאומי אכלו הכל.

אין לי סיכוי מה? קפיטליזם? סבבה. תן לעבוד בשקט! לא ביקשתי חסד. לא ביקשתי הקלות. יש לי ראש, שמחה וכישרון אבל אין לי פרטנרים. את המדינה זה לא מעניין. ממני הם לוקחים. ממני.

ניצחתם אותי מר בנט. האופטימיות והאהבה שלי הייתה בלתי מנוצחת. נלחמתי כמו שדה משחת. והנה, החוק שאני שומרת עליו בקפידה, כובל אותי. אני בבחירות האלה לא אצביע. פעם ראשונה בחיי. כי אין לי שום אמון ואמונה יותר. "ברווח ולא בצמצום, בנחת ולא בצער" ברכת המזון שלי נותרה מיותמת על השולחן. אין ברכה בכסף הזה פה. אין.

ניצחתם. אתם חיים בנחת וברווח ואנחנו נעבוד ונלך להצביע לכם כדי ש-15% ייגזלו מאיתנו אם רק ננסה לעבוד עוד קצת ולהרים את הראש.

גאה במעמד הביניים שלי, בהוריי הפשוטים ומלאי האהבה. מתביישת במדיניות שלכם. שלהם. של כולנו.