תוכן גולשים: הבית היהודי הפכה למפלגת דה-וויס

מפלגת THE VOICE !

טוב, המטרה פשוטה: לקבל את מחיאות הכפיים של הקהל ומיד אחריהם לזכות שאחד מהשופטים יואיל בטובו להסתובב אלי.

האמת קצת מרגש. התכוננתי לא מעט זמן, עבדתי די קשה ובסך הכול נראה לי שהגעתי די מוכנה. בכלל, אני חושבת שיש לי הרבה מה להציע. יש לי קול ייחודי, כזה שכמעט לא נשמע בנוף התרבותי שלנו, יש לי הצלחות בעבר, פעם אחר פעם התברר ששרתי את השירים הנכונים וגם הגיע כבר הזמן למשהו חדש, לא עוד שירים מגוהצים שיתאימו לפלייליסט השמרן שכולם התרגלו לשמוע, לא עוד ערמות של קיטש שהן כולן בעצם חיקוי של מה שמשמיעים בכל העולם, לי יש קול אישי, מקורי, נועז ואני בטוחה שהוא יכבוש את כולם.

וואו! היה אינקרדיבל! (incredible) הם כולם הסתובבו, אחד אחרי השני… איזה מבט הם שמו עלי כשהם קלטו מי שרה. ידעתי שאני אצליח! האמת, אני קצת מובכת שדווקא אביב בחר לקחת אותי תחת חסותו, הוא כל הזמן מדבר על זה שלמרות השוני אנחנו אחים ויש הרבה דברים משותפים בינינו ושיחד נוכל להגיע רחוק. טוב, אי אפשר לקחת ממנו את זה שהוא מקצוען אמיתי עם ניסיון מרשים והכרה בינלאומית, הוא אפילו הבן של… בכל מקרה, אני מכירה את עצמי מספיק טוב ויודעת שאני לא מתכננת להחביא את עצמי, או להיות מי שאני לא.

למתג את עצמי קצת אחרת

מתברר שכדי לזכות בתהילה והכרה צריכים לעבוד קשה. מפעם לפעם השופטים נראים לי קצת פחות חביבים, מתחיל להיראות לי שהייחודיות שלי קצת נמאסה עליהם ושהם היו שמחים שאני יהיה קצת יותר קלה לעיכול. המזל הגדול שיש לי זה השותפות עם אביב, אני מרגישה איך מפעם לפעם הוא מדייק אותי יותר, מונע ממני זיופים ומקרב אותי לטעם של השומעים. אני כבר לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו. זה מצחיק שמי שלא בעסק הזה חושב שהוא מבין משהו… בשולחן שבת המשפחה קצת ירדה עלי, שאלו אם התחלתי להתבייש במקום שממנו אני באה ולמה פתאום הם כבר כמעט לא שומעים את המבטא שכל כך איפיין אותי. אם הם רק היו יודעים כמה זה לא פשוט למצוא חן בעיני כולם, כמה אנשים לועגים בסתר ל-ח' וה-ע' שלי, וכמה פשוט אין לי ברירה… בכלל, בזמן האחרון אני מרגישה שהמשפחה שלי הפכה להיות סוג של ועידת רבנים שמנסה לעצב אותי.

שבוע הבא 'דו–קרב'! פאדיחות, איך מכל המתמודדים שיש העמידו מולי דווקא אותה, את היריבה המושבעת, את זו שהכי דומה לי. אביב אומר שהגיע הזמן שאנסה למתג את עצמי קצת אחרת, שזה בדיוק הרגע בו אני צריכה לפרוץ ולהראות שאני לא כל מה שחושבים עלי, שאני יכולה גם לשיר מילים אחרות. הוא הראה לי את הטקסט שהוא הכי היה רוצה לשמוע. החוורתי. מילים שהוא כתב. הוא אומר שאם אני רוצה לפרוץ לקהלים חדשים, זה הזמן ואלו המילים ו…קדימה לכי על זה! האמת היא שאולי אני סתם עם דעות קדומות, אלו מילים לא רעות בכלל, אני גם זוכרת שמתישהו בעבר, כשהייתי עוד צעירה, הייתי מדקלמת אותם בלי הפסקה… אולי נחזור לימים העליזים האלו.

הגיע הזמן לחזור לעצמי

היה מביש. היה מביך. היה מעיק. אף אחד מהשופטים לא עשה לי הנחות, כל אחד היה בוטה יותר מחברו. הם דיברו על זה שהם כבר לא מכירים אותי, שכל הייחודיות שלי הלכה לאיבוד ושלא בשביל זה הם קיבלו אותי מלכתחילה. רציתי לצרוח, לבכות ולהעלם למקום אחר. אני יודעת שיש לי מה לתת, שאני ראויה לבמה ואפילו לרייטינג גבוה ושכדאי לכולם לשמוע את החומרים שלי. אז מה קרה לי…? עבור מה ויתרתי על עצמי?

נראה לי שהגיע הזמן לחזור לעצמי, לחומרים המקוריים שכתבתי. אולי זה גם הזמן להפסיק להפנות עורף למשפחה, אפילו לדוד אלי החרדי, שתמיד טורח לציין בפניי ש"כל כבודה בת מלך פנימה" ושאני לא צריכה לשיר בפני כל אחד,  ולדוד יוני החייל, שכל כך נאמן לעצמו, מוותר על הנוחות ונלחם בשביל כולנו. בסוף, שם אני באמת מרגישה שייכת.

ואם הקהל ימחא פחות כפיים, שואל אותי יצר הפרסום, לא נורא, לפחות הוא יזכה לקבל דבר אמיתי.

==

דוד וכטל הוא תלמיד בישיבה לבוגרי צבא בעלי