להלן רשימת המלאי רק מן השבוע האחרון: המחנה הציוני מתייצבים להציג תוכנית כלכלית חברתית בראשות הרצוג, לבני וטרכטנברג. משה כחלון, ההוא שסירב פעם למשרד האוצר וספק אם יציעו לו אותו בעתיד מודיע לאומה מהי מדיניותו הכלכלית חברתית. אפילו אלי ישי מיישר מבט לאומה ומדבר על כלכלה אחרת.

על זה הם מדברים. אנחנו מדברים על נסיעתו של ראש הממשלה לקונגרס . האם ידידי ראש הממשלה בממשל האמריקאי גם מתנגדים לנאום?

בקיצור, מדיני מדיני ועוד פעם מדיני. השאלה המרכזית היא: למה? מדוע לא ניתן לנהל בישראל מערכת בחירות שבמרכזה נושאים חברתיים כלכליים וכולם בורחים כל הזמן למדיני בטחוני?

אם ננסה לעשות רשימה של מפלגות נראה שיש רוב למפלגות המבקשות לשחק על המגרש הכלכלי חברתי לפני המדיני בטחוני: ש"ס, יש עתיד, מרצ, יחד, כולנו, יהדות התורה.

המפלגות שהמימד המדיני מובהק בהם : ליכוד, מחנה ציוני, ישראל ביתנו והבית היהודי. שוב מתחדדת השאלה: אז למה השיח המדיני הוא השיח השלט?

התשובה נמצאת בשתי רמות : האחת טקטית והשנייה אסטרטגית. נתחיל בטקטית: רק לשם הדיון ניקח שתי מפלגות מנוגדות ש"ס ויש עתיד. יו"ר ש"ס מוביל בהחלטה ברורה שלו קמפיין חברתי מוצלח מאד מן הרגע הראשון: סרטון השקופים, קמפיין השלטים ברמת אביב ג', קמפיין גרילה מוצלח שכלל חלוקת פיתות עם כיתוב והפגנה ליד ביתו של יאיר לפיד, ועוד. קמפיין חברתי לכלל הציבור שמתעלם, מבחינת דרעי, מכל ניסיון להציק לו בזירה הפנים חרדית.

מנגד, יש עתיד מדברת מן הרגע הראשון על שחיתות, מקיימת מסיבת עיתונאים לפני כלא מעשיהו, מעלה סרטונים לרשת. ארטילריה עצומה מטעם ש"ס , תותחים כבדים מכוון יש עתיד אבל- המטרה מוחצת.

ההסבר הטקטי נמצא במקום הבא: מחוללי הקמפיין השונים מרוכזים באקשן אייטמס שלהם תוך התעלמות מסדר היום הציבורי. אתן רק דוגמא אחת: במהלך השבוע האחרון היינו גדושים באייטמים שעסקו בצפיפות בבתי חולים והקשיים של מערכת הבריאות. נכון היה לחבר בין משימות הקמפיין של מפלגה פלונית לבין סדר היום השוטף בישראל. מדוע להציג תוכנית כלכלית מאולם ממוזג? בשבוע בו גם במסדרון בית חולים אין מקום להשכיב חולה, אירוע להצגת תוכנית כלכלית חברתית נכון להתחיל בסיור בבית חולים ומסיבת עיתונאים במגרש החנייה שלו כאשר תוכנית להבראת מערכת הבריאות היא הסוגייה הראשונה המוצגת לציבור. נכון לעבות את סדר היום החברתי כלכלי עם אייטמים של מערכת בחירות. אייטמים של בחירות , טובים ככל שיהיו , לא יצרו סדר יום חברתי.

הסיבה האסטרטגית היא הדיסוננס שנמצאת בו מפלגת המחנה הציוני. השיח המדיני משרת כמובן את הליכוד ואת ראש הממשלה. במחנה הציוני רוצים להראות שהם יודעי דבר בתחום המדיני ומייד קופצים לתחום החברתי.

הניסיון להגיב לליכוד בשיח המדיני מקשה עליהם ליצר שיח חברתי כלכלי עמוק. המריבה המדינית הדו גושית בין הליכוד למחנה הציוני מקשה על הניסיון לייצר סדר יום אחר. גם ההנחה כי הנושאים המדיניים מעסיקים יותר את הציבור נשללה בסקרים. רק החלטה ברורה וביצוע מדויק של התמקדות בשיח הכלכלי חברתי תוך המנעות משיח מדיני תוביל סדר יום אחר. הסיכוי היחידי של תעמולת הבחירות לגעת במצביעים הפוטנציאלים בישראל הוא להתחבר לסדר יום הפרטני והאישי של אזרחי ישראל ולא לנסות ולעצב להם אותו.