כיפת מגן למשטרה

"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" (דב' טז,יח. "ושוטרים – הרודין את העם אחר מצותם שמכין וכופתין במקל וברצועה" (רש"י)

משטרה – כח שררה

לאחרונה נשטפנו בפרשיות כשל מוסרי ועברייני של בכירי משטרה בישראל; בשחיתות שוחדית (פרשת הרב פינטו) ובעיקר בחטאים שבינו לבינה, בין קצינים בעלי שררה לפַּקוּדות הנתונות למרותם. החתול שהופקד לשמור על שמנת החוק והמוסר לא טומן ידו בצלחת [ביטוי זה לקוח ממשלי (כו,טו) "טמן עצל ידו בצלחת, נלאה להשיבה אל פיו"; עצל לא מתאמץ להכניס לפיו גם מה שכבר טמון בידו מהצלחת]. ה'פריץ' מרשה לעצמו לעולל בדיוק את מה שעליו הוא מעניש אחרים בחומרה.

כתבנו ה'פריץ' במרכאות; ואכן הדימוי העממי – והילדותי – למשטרה הוא של כח-שררה מטיל אימה. ילדים 'מתחנכים' על ברכי אמותיהם המאיימות: "אם לא תאכל את הבננה יבוא השוטר", "אם לא תפסיק לצעוק ברחוב נקרא למשטרה" וכיוצא בהרתעות אוויליות כאלו. מצג זה של המשטרה נובע מהצורך הקיומי בסמכות-על, כדברי חז"ל (אבות ג,ב): "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו". הסמכות מתבטאת בכך "שתהא אימתו עליך" (סנהדרין יט,ב), ובלשון עממית היא קרויה 'הפריץ', העומד גם מעל לחוק. מצג זה מתבטא גם בציטוט בראש המדור על תפקיד השוטרים לרדות ולכפות במקל וברצועה.

המשטרה כמושל עליון באה לידי ביטוי הלכתי גם בקשר להתקנת עירוב סביב כל ישוב. העירוב מותנה בקנין המקום כולו, באקט הלכתי-פורמלי, מידי 'שר העיר' שיש לו בעלות כלשהי בכל השטח המוקף. במזרח אירופה קנו מ'הפריץ', ופוסקי דורותינו בארץ ובתפוצות המירו את הפריץ ב…מפקד המשטרה המקומי. זכותו(?) להיכנס לכל מקום לצורך חיפוש ומעצרים מקנה לו מעמד של 'שר העיר' (ראו נודע-ביהודה תניינא או"ח לב; מהרש"ם ח"ה,לג; חלקת-יעקב או"ח קלא ועוד רבים).

דימוי קלאסי כוחני זה לא פסח כנראה גם על חלק מהשוטרים והקצינים בעצמם. דומה כי גם אצל חלקם דבק 'כח השררה הפריצי', וככל שסולם הדרגות עולה כך גם תחושת האדנות. צריך להיות אדם ענו ובעל מידות תרומיות כדי שלא ליפול בתחושת כוחניות זו, ואנו במילכוד; ענוים, צנועים וכנועים מסתמא יפסלו על הסף בשל 'אי התאמה מנטאלית'. אעפ"כ, אני משוכנע כי ברבים משוטרי ישראל לא דבק פגם זה.

שררה ומתירנות – תמהיל נפיץ

כשתמהלו שררה עם מתירנות ונהנתנות תקבלו את התוצאות שאנו עדים להן בפרשיות האחרונות. כח שררה מפתה לניצול 'בינו לבינה' בכל מקום שיש בו הירארכיה פיקודית; כמו בצבא, בבתי חולים ואצל מעבידים שבידם לקרב ולרחק, 'להמית ולהחיות' ללא בקורת לזולתם. אך דומה כי במשטרה פוטנציאל ניצול הכח לרעה חמור במיוחד. הוסיפו לכך את 'סביבת העבודה' בקרב עבריינים ופושעים, סוחרי סמים ואנסים, מאפיונרים וספקולנטים; "ומה יעשה הבן ולא יחטא", אם "מעמידין אותו בפתח בית זונות" (רש"י שמות לב,לא).

כפי שמדווחים, בצה"ל הצטמצמה מאד תופעה דומה בעקבות חריש עמוק שנערך בתחום זה; נקבעו תקנונים מחמירים (גם כלפי מי שידע ולא דיווח), מתבצעת ענישה משמעתית מחמירה, התמנו קצינות נגישות לקבלת תלונות וחקירות בתחום זה מתבצעות במהירות. משטרת ישראל חייבת לחקות מיידית מהלכים אלו ולהנחילם בקול תרועה גדולה.

הניצב הדתי הראשון!

בעתונות ובספרות של ראשית הציונות וההתיישבות בישראל נרקם חזון 'השוטר העברי הראשון' כמשאת נפש המייצגת נורמליות ממלכתית. "שוטרי בני ישראל" בימי טרום המדינה קדמו ל'כח המגן העברי', כשם שקדמו ליציאת מצרים (שמות ה,יד;טו;יט). תיירים יהודים רבים מתפעלים כשהם פוגשים 'שוטר עברי', המוכר להם בארצותיהם ככח אלים ומטיל מורא.

וכאן עיקר דבריי; קורא אני לאחי ורעי, חובשי כיפה המאותגרים לציונות הדתית: כבשו את המשטרה ומלאוה! אני רוצה להאמין כי עם התרבות כאלו בשדרת הפיקוד המשטרתי תפחתנה ה'פרשיות' באורח דרמטי. יודע אני כי זה לא כ"כ פוליטיקלי קורקט לטפוח לעצמנו על השכם ולהכריז "הו אנחנו!", ואעפי"כ אני מייחל ל…ניצב הדתי הראשון.

כאן המקום להלל ולשבח את הרב רמי ברכיהו, רבה של טלמון, שייסד מכינה משטרתית "מאמינים במשטרה", אשר הזדמן לי להכיר את פירותיה מקרוב. מכינה זו מכשירה קציני משטרה בוגרי ישיבות הסדר ומכינות קדם צבאיות, והיא חרתה על דגלה את השאיפה להחדיר מאמינים במשטרה…

==

המאמר נכתב במוצ"ש בשלח ויפורסם בעלון שבת בשבתו.