דורות של יהודים גדלו משחר ילדותם על סיפור העקידה. הלקח שלמדו: מעשה האב סימן לבניו. אם חלילה הם יידרשו להקריב נפשם על אמונתם כמוהו, יעשו. ואכן עשו.

אף במלחמה זו רבים המוסרים נפשם, העקדה מלווה אותם. אף אלה שהעקדה אינה להם זכרון חי, היא קיימת בתת מודע הקולקטיבי היהודי.

זכור לנו ונזכור אנו עקדתם.

בדברים אלה מובאת פרשנות שונה, אשר אינה מתמקדת בעקדת הבן, יצחק.

אקדים ארבע הנחות:

  • אברהם אינו יודע מה הוא הניסיון.
  • אי לכך הוא יחליט מה הוא הניסיון.
  • בין אם יציית לצו, ובין אם יסרב, הוא עמד בניסיון.
  • בין אם יציית לצו, ובין אם יסרב, הוא נכשל בניסיון.

"והא-להים נסה את אברהם" (בראשית כ"ב א') מיהו א-להי אברהם?

בצו הראשון הנאמר לאברהם: "לך לך" (בראשית י"ב א') אין שום נימוק מדוע נבחר אברהם. לעומת זאת בפרשה הקודמת, נח, מסבירה התורה כי נח "צדיק … היה" (בראשית ו' ט') ולכן ניצל מהמבול.

הבחירה אינה מנומקת במקומה, אבל היא מוסברת כאשר ה' עומד להשמיד את סדום.

אומר ה': "המכסה אני מאברהם אשר אני עושה" (בראשית י"ח י"ז) מדוע רואה הקב"ה חובה לתת דו"ח לאברהם בטרם ישמיד את סדום?

הוא מסביר: "אברהם … יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית י"ח י"ז).

לא-להי אברהם יש "תעודת זהות" עושה צדקה ומשפט. אב המון גויים, אברהם, נבחר לא משום ש"צדיק … היה" (בראשית ו' ט') אלא משום עתידו, יעודו.  ומשום כך א-להי המשפט חייב להסביר לו כי צדק משפטו.

בשמוע אברהם כי בכוונת א-להיו להשמיד את סדום הוא נזעק: "האף תספה צדיק עם רשע"? והוא מטיח בא-להיו: "חלילה לך מעשות כדבר הזה, להמית צדיק עם רשע …", ומתקומם בשם א-להיו: השפט כל הארץ לא יעשה משפט" (בראשית י"ח כ"ג-כ"ה)

אברהם דורש משפט עבור א-להיו ועבור בניו.

[במאמר מוסגר אעיר: כיצד מרשה לעצמו אברהם לתקוף בעזות את א-להיו בטרם יברר: "אולי יש … צדיקים"? (בראשית כד) דבר שאף בין בני אדם לא נסכים. קל וחומר כלפי רבונו של עולם. הנראה לי לולי דמיסתפינא, כשם שאהבה ושנאה מקלקלים את השורה, כך אהבת "אב המון גויים" אברהם לבניו, ואמונתו המוחלטת בא-להי המשפט קלקלו את השורה, ובשמעו, אברהמיותו "קפצה" מתוכו… ]

בשמע אברהם את הצו הא-להי, קח את בנך    את יחידך    אשר אהבת    את יצחק … והעלהו … לעולה … (בראשית כ"ב ב') אימה גדולה וחשכה נופלת עליו.

היתכן? הזה דבר הא-ל אלי? האם א-להי המשפט לא יעשה משפט? הן נקי כפיים ובר לבב הוא בני!

האם א-להי לא ישמור דברו אשר דבר לי ולזרעי "ואעשך לגוי גדול" (בראשית י"ב ב')

לא א-להי הוא זה. שקר הקול.

דברו של השטן!

ושוב הקול הולם בו: קח, קח, קח, את בנך … והעלהו!!!

אוי רבונו של עולם, תגער בשטן לבל ישטינני.

ומארבע רוחות הקול מדבר אליו

קח, קח, קח

והעלהו!

הקול חודר כבאבחת סכין אל לבו. הוא מבין לא שקר הקול. לא דברו של השטן! קול א-להי הוא!!!

מנסני א-להי, אם אציית, שקר אמונתי כי א-להי הצדק והמשפט הוא א-להי. "לא יחליף הא-ל ולא ימיר דתו", ואף אני לא אמיר דתי, ולא אחליף א-להי, א-להי הצדק והמשפט.

לא אציית לקול, אציית לא-להי.

"צדק ומשפט מכון כסאך, חסד ואמת יקדמו פניך". במה אקדם ה', אכף לא-להי מרום, אם לא בעשית משפט. לא אבגוד בא-להי, לא אקריב!

 

ושוב, כפטיש יפוצץ סלע, הולם בו הקול

העלהו! העלהו! העלהו!

דמו מאיים לפרוץ מלבו, עורקיו עומדים להתפוצץ, במוחו אוחז הטרוף

קח … קח … קח …

קח … קח … קח …

לא אדם יקבע מה דברו של א-להיו

קח … קח … קח …

כל גופו מזדעזע, רוחו פוקעת, "לא איש א-ל ויכזב", לא שקר הקול.

קול א-להי. אמת א-להי.

זה דברו אלי:

א-להיך, בני, א-להי הצדק והמשפט הוא. א-להים הניתן לבינת והשגת אנוש, בשמו של א-ל זה הטחת בי: "השפט כל הארץ לא יעשה משפט".

דע! אתה מצווה להאמין, בא-ל אשר לא נתפס, שלא נכנס לקופסת הגולגולת של בן אנוש!

גבוה מעל גבוה, אשר לא ישיגוהו משיגי הגוף, ואין בדעתו של אדם להכילו ולהבין קצות דרכיו.

והוא … לוקח … את המאכלת … לשחוט את …

והקול מדבר אליו: "אל תשלח ידך … עתה ידעתי כי ירא א-להים אתה (בראשית כ"ב י"ב)

לו היה אברהם מסרב לקול ומציית לא-להי המשפט, היה מלאך קורא אליו "עתה ידעתי כי אוהב א-להים אתה" ולא בגדת בא-להיך, א-להי המשפט.

אברהם קבע מה הניסיון.

הוא עמד בניסיון לא-ל הנשגב מבינת אנוש, ו"נכשל" לא-להי המשפט.

לו היה מסרב לקול, היה עומד בניסיון לא-להי המשפט, ו"נכשל" בניסיון לגבוה מעל גבוה.

אנו בניו של אברהם אשר צוונו לשמור "דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" מצווים ללכת בדרך הזו. אולם בשעות קשות בחיינו הפרטיים ובחיינו היהודיים לאומיים, שעות בהם אין אנו מבינים את משפט א-להינו, "נעקוד" את א-להי המשפט ונאמין כאבינו אברהם בגבוה מעל גבוה.

"כי לא מחשבתי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאום ה'.

כי גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיהם, ומחשבותי ממחשבותיכם" (ישעיהו נה, ח-ט).

 

ואני רואה שם בתאי הגזים

את אלה מבניו של אברהם

וא-להיהם א-להי המשפט

ובשארית כוחם, במחנק בגרונם

הם בועטים וכופרים כי כזב משפטו.

ואני רואה שם בתאי הגזים

את אלה מבניו של אברהם

המאמינים בא-להיהם שאין חקר לו

ותהום רבה משפטו

ובגרון ניחר, בצאת נפשם כי מתה,

הם זועקים: "שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד".

 

אתה אבינו אברהם

אמור שם בשמי מעלה

לא-ל הגדול הגבור וה…נורא

אלה גם אלה

בניך.

והמלך

היושב על כסא רם ונשא

דמעות בעיניו

חונקות את גרונו

ישיבך

אלה גם אלה

בני.

אני אביהם.

ועקידת יצחק לזרעו

היום

ברחמים תזכור.

==

הרב יחזקאל נאומבורג הוא רב בית כנסת "מורשת" במבשרת ציון