תמצית מתוך מאמר המערכת של עולם קטן

לילה קשה עבר על כוחותינו ביום שני בערב השבוע. חולשה אמתית. חשש מאבדן הדרך. מסרונים זועמים, דיוני וואטסאפ עצבניים. כניסה עלובה למצעד הפופוליזם עד לרמת הכדורגלן. מה לו ולפרלמנט, עם כל הכבוד לפתיחות.

וככל שהכעס הולך וגובר הולכת ומתחוורת העובדה שיש כאן כנראה טלטלה עמוקה יותר. פתאום הבנו שאין במגזר המתוק שלנו מי שלא העדיף לראות את בנט משריין איזו דמות תורנית, ואם הוא כבר ממש מתעקש על מישהו בלי כיפה אז שיהיה איזה דני דיין או רונן שובל שידבר בשפה האינטלקטואלית שלנו. והנה מגיע האוחנה הזה, שבכלל תמך פעם בהתנתקות, והאיש הזה שכל כוחו ברגליו ובתרבות הכדורגל מחללת השבת בתוך מגזר שאם יש כדור שהוא מוכן לגעת בו זה כדורסל של אינטליגנטים, ואשכרה רוצים להכניס אותו אלינו.

וזה מתחדד עוד יותר כשמגלים שהזעזוע הזה לא היה קשור לרמת התורניות ושיש חלקים באגף הליברלי שהזדעזעו אף יותר. ככל שהזעם גבר, התחדדה ההבנה שאלי אוחנה בשלב הזה הוא לא חבר כנסת ואפילו לא שריוּן – הוא פטיש של 200 קילו שמתעקש לנפץ את השריוֹן. השריון שיש עלינו.

הרשימה שהכנו לעצמנו בפריימריז האחרון יצאה מצוין. כולם רהוטים, אינטליגנטים, ואפילו נציג הפריפריה בסוף הרשימה, משה סלומון מהמוצא האתיופי, ששומע בדיוק את אותה מוזיקה שלנו ולא יעז לשים ברכב את מה ששומעים במחנה יהודה.

ואז בא היו"ר שקיבל מנדט לשריין מקומות משלו ברשימה כדי ליצר איזה טוויסט בעלילה כדי שאפשר יהיה להיפתח למקומות חדשים, ופשוט משתמש בו. משתמש בו חזק כמו שלא דמיינו.

אף אחד לא יודע כיצד יוכיח את עצמו אלי אוחנה, ובשלב הזה הוא לא יותר מהסלב התורן, מזרחי, ליכודניק לשעבר עם תסרוקת ללא קשקשים ומלאה ברק. אבל אנחנו חייבים להתמודד ביושר לפחות עם עובדה אחת: הוא כן דמותם של המוני מזרחיים שאין לנו שמץ של מושג איך פונים אליהם. לא אלה שהצלחנו לשכנז, אלא אחרים לגמרי. ושיהיה ברור לכולנו – אנחנו לא אומרים 'לא' רק לאוחנה אלא גם להם. זאת אומרת לא באמת לא – תשתנו ואז בכיף תבואו, אבל עד אז, חפשו לכם בית אחר.

האנשים האלה מחבבים לאומיות ומסורת – אך הם כאלה שבלי בית עם שורשים מוצקים יכולים בקלות למצוא עצמם נוהרים אחרי מנהיג שיגיד כן להתנתקות, וכן לשתי מדינות לשני עמים. הבחירה להכניס אותם הביתה גורמת לחלקנו בחילה, שלא לומר רצון לשפוך עליהם איזה DDT כדי לטהר אותם מאבק הכדורגל שלרגליהם, אבל מה שלא לקחנו בחשבון הוא שבלי הכוח העצום של המסורתיות שלהם, של החיבור הלא קוקניקי שלהם לקב"ה, אנחנו נלך לאיבוד. המדינה תלך לאיבוד.

ולציטוטים האלמותיים מהרב קוק

במקום כל הדיבורים, בואו נקרא את המילים המדהימות האלה (אורות הקודש ח"ב, כח) שסיכוי טוב שרבים מאתנו למדו מתישהו בישיבה או במדרשה אבל טרם היה לנו האומץ להגשים בפועל:

"האינטליגנציה חושבת שיכולה היא להיפרד מעל ההמון, שאז תהיה יותר בריאה ברוחה, יותר אצילה במחשבתה. זוהי טעות יסודית, טעות שאינה מכרת את הצד הבריא שיש בהכרות הטבעיות… שלא נתתקנו, אבל גם לא נתקלקלו …. הצד הבריא של היושר מצוי הוא באנשים גסים יותר ויותר ממה שהוא מצוי במלומדים ומוסריים בעלי מחשבה…".

ולגאוותנים שבינינו שחושבים שזה חד-צדדי ושאנחנו יכולים לייצר דעות אמת וחברה ישרה ובעיקר פוליטיקה ראויה בלעדיהם, מדגיש הרב קוק:

אבל כשם שמשפיעים עליו עצה ותושייה, כך הוא (ההמון) משפיע עליהם חיים בריאים. והצד המשותף של אצילי הרוח עם ההמון, הוא הכוח המקיים את שני הצדדים על מעמדם היפה, ומשמרם מכל ריקבון והתנוונות מוסרית וחומרית".

לכן נכון, היום יותר מתמיד זה דורש מאתנו להעמיק בתורה, לרצות תנועות נוער מקודשות, להקפיד יותר על ההלכה, לדמיין יותר את בית המקדש, ויחד עם זה לחייך יותר, לרצות להתחבר יותר. להיות יותר ענוותנים.

סיכונים? אז מה

עכשיו, אחרי הפריימריז, מותר להגיד משהו על איילת שקד. אם היא הייתה הולכת עם כל כישרונותיה לפעול בליכוד – הייתה יוצאת לנו היום איילת שקד נהדרת אבל אחרת. היא כנראה לא הייתה נופלת לתהומות שאליהם נפלו החברים האחרים בליכוד אבל היא הייתה אחרת. כאן היא נלחמה על חיבור בין דת ומדינה כמו שלא הייתה נלחמת במקומות אחרים. כאן בבית היהודי היא מרגישה הרבה יותר מחויבות לומר בשפתיה את המילה תורה בהקשר המדיני.

רבים מאוד הטילו ספק גדול ביכולת שלה להשתלב, ובסוף היא גילתה שלא הייתה כאן רק השתלבות – היא הביאה אִתה תוספת גנטית שבליכוד הייתה הולכת לאיבוד ובבית היהודי הפכה להצלחה פרלמנטרית אלקטורלית ומהותית.

אז רצינו עממי אבל שיהיה מחמד. לא מזרחי מהסוג שאנחנו רגילים להיבדל ממנו. והאמת, יכול להיות שאם היו חושבים שם בצמרת הבית היהודי היו מצליחים להביא מישהו שיעורר סערה פחות חזקה; אבל כגודל הסערה אולי גם גודל חשבון הנפש. אלי אוחנה כבר מזמן לא העניין. השר בנט, המהלך הגדול שלך מסוכן. חובת ההוכחה עליך יותר מתמיד. בצעד הזה עם אוחנה הלכת עם האשראי יותר ממה שהיינו מוכנים לתת לך. אתה כרגע במשיכת יתר ואנחנו מצפים לפירעון.

ועוד נקודה שחשוב להדגיש דווקא עכשיו, לאור עברו הלא ממש טוב עם שבת של אוחנה, את הדרישה לפרהסיה של שמירת שבת בקרב חברי הכנסת של הבית היהודי. היום יותר מתמיד יש לחדד את ערכי הציונות הדתית כיסוד מפלגת הבית היהודי, וגם לזכור שאחד מהערכים האלה הוא חיבור אמתי ואמיץ לתורה ולהלכה.

ואנחנו, הלוואי שנצליח לשבור מעלינו סוף סוף, באמת, באומץ, בבטחון אמיתי בדרך שלמדנו, את תקרת הזכוכית שעוצרת אותנו שוב ושוב מלהגיע למחוזות חדשים באמת. אלי אוחנה, ברוכים הבאים. הבית הזה יוסד על ערכי הציונות הדתית אבל ברוך ה' שהיא כבר לא הבעלים הבלעדיים עליו.

==

מתוך מאמר המערכת של 'עולם קטן' שיתפרסם השבת.