בית המשפט העליון קבע פה אחד (מפי השופטת י' וילנר, בהסכמת השופטים י' אלרון ור' רונן) כי אין עילה להתערבות שיפוטית בהחלטת ראש הממשלה להורות על העברה מתפקיד של שר הביטחון.

וכך נכתב בפסק הדין: "ביום 5.11.2024 מסר ראש הממשלה לשר הביטחון הודעה בדבר החלטתו להעבירו מכהונה, מכוח סמכותו לפי סעיף 22(ב) לחוק-יסוד: הממשלה. בעקבות החלטה זו הוגשו לבית המשפט העליון מספר עתירות שביקשו כי בית המשפט יורה על בטלותה של ההחלטה".

בפתח הדברים, ציינה השופטת וילנר כי שיקול דעתו של ראש הממשלה בהפעלת סמכותו לפי סעיף 22(ב) לחוק היסוד הוא רחב מאוד, והוא כולל מגוון של שיקולים; זאת נוכח אופייה המיוחד של הסמכות, אשר מבטאת את מעמדו הייחודי של ראש הממשלה בנוגע להרכב הממשלה, כמו גם בשל אופייה הפוליטי של הממשלה.

עוד הדגישה השופטת וילנר כי בהתאם לכך, אמת המידה לביקורת שיפוטית על החלטה זו היא מצומצמת למדי, ומוגבלת למקרים שבהם החלטתו של ראש הממשלה להפעיל את סמכותו ולהעביר שר מכהונתו בלתי סבירה באופן קיצוני.

על רקע האמור, קבעה השופטת וילנר כי אין עילה להתערבות בהחלטת ראש הממשלה. זאת, בשים לב לשיקול שהוצג על ידי ראש הממשלה בעניין משבר האמון בינו לבין שר הביטחון, ונוכח הפערים המשמעותיים בין עמדותיהם בסוגיות שונות, לרבות בסוגיות מדיניות וביטחוניות שבליבת ניהול המלחמה. צוין כי מדובר בשיקולים רלוונטיים, אשר עשויים להשליך על תפקודה התקין של הממשלה, בהתאם לאמת המידה שנקבעה בפסיקה בהקשר זה.

לצד זאת, צוין כי המקרה דנן מעורר תהיות ייחודיות, הנעוצות בעיתוי ההחלטה להעביר את השר מתפקידו במהלכה של מלחמה ממושכת, נוכח תפקידו החשוב של שר הביטחון בניהול המלחמה הנמשכת מעל שנה. אולם, בשים לב למכלול השיקולים, מצאה השופטת וילנר כי אין מדובר במקרה הבא בגדר המקרים העולים כדי חוסר סבירות קיצוני.

טרם חתימה, פנו השופטים בפסק הדין לקרובות משפחה של החטופים והחטופות, העותרות באחת העתירות, והביעו את תקוותם לחזרתם במהרה של יקיריהן בשלום בריאים ושלמים. כן הביעו השופטים את תנחומיהם למשפחות החטופים הנרצחים שאיבדו את היקר להם מכל.