בימים האחרונים אנחנו חוזים בתפילות של גורמי ימין בישראל למען הצלחתו של המועמד לנשיאות ארה"ב דונלד טראמפ. הגימיק הזה היה יכול להיות נחמד, אלמלא הוא היה גורם נזק של ממש של יחסי ישראל ארה"ב.

כשראשי מועצות ביהודה ושומרון – כולם חברי ליכוד – מקיימים תפילה למען טראמפ, יש בזה לא רק סיכון אמוני, אלא גם פתח למשבר מדיני. מדינה אינה יכולה להתערב בהליך הבחירות של מדינה אחרת, וכשמדובר במדינה החזקה ביותר בעולם, זו כבר איוולת של ממש.

בבחירות הקודמות בשנת 2020, התפילות למען טראמפ, גם אלה שהתקיימו במערת המכפלה לא הועילו. בסוף הוא לא נבחר. מעבר לשאלה הדתית על כוחה של התפילה, מה אמור לחשוב ג'ו ביידן על המתנחלים שרצו, ייחלו ואפילו עירבו את הקב"ה כדי שהמועמד שנגדו ייבחר?

ראש הממשלה נתניהו וגם שרי הממשלה משתדלים שלא להביע עמדה בבחירות (אם כי, אפשר לנחש את מי הם רוצים בחדר הסגלגל בינואר), אז לוואקום הזה נכנסים פעילי השטח מהליגה השנייה והשלישית, פעילי ליכוד, פעילי הציונות הדתית, ראשי מועצות ועוד שלל גורמים חובבי פרסום, שאולי מקווים לגזור את הקופון.

בסוף בתקשורת האמריקאית, נראית חבורה של יהודים מתפללים למען המועמד טראמפ. אם האריס תזכה, זה יהיה כתב אישום ויזואלי נגד הישראלים שהיו נגדה, ואפילו אם טראמפ ייבחר, צעדים בעד ישראל יהיו תחת הצל של "החוב" שלו לישראלים, וצעדים נגד ישראל ילגלגו על הישראלים הפראיירים שהתפללו למענו וכך הוא גומל להם.

כבר אמר מי שאמר שלמדינת ישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים, אבל הפעם נראה שהדברים הגיעו לרמה כזו, שיש כאלה שמעדיפים את 5 דקות התהילה במהדורות החדשות, ולא מצליחים לראות כמה מטרים מעבר ללייקים, עד כמה הדבר עלול לפגוע במדינה.

==

הטור התפרסם לראשונה באנגלית באתר Jfeed.