בעקבות גל הפיגועים והתקריות האנטישמיות בצרפת, ובמיוחד הטבח במרכול הכשר בפריז, נוצר בקרב יהודי צרפת צורך דחוף למצוא חוף מבטחים כאשר העלייה לארץ ישראל היא מן האפשרויות הבולטות.

על אף הטרגדיה והצער הכרוכים בנסיבות, המפעל הציוני רק ירוויח מעלייה גדולה לארץ. עם זאת, ללא היערכות נרחבת לא ניתן יהיה לקלוט עלייה גדולה. המדינה צריכה להיערך לקליטת העולים בתחומי התעסוקה והקהילה אך ראשית – המגורים.

הראשון שעבר מן הזעזוע והכעס להיערכות ממשית למצב היה שר הבינוי אורי אריאל. השר שקד יחד עם אנשיו על תוכנית למציאת מענה לשיכון העולים. מאחר ובמדינת ישראל ישנו מחסור בדירות, פנה שר הבינוי, בין היתר, גם למועצת יש"ע לצורך מציאת אפשרויות מגורים ביהודה ושומרון למען העולים מצרפת. מיד החל מסע מכוער של שיסוי דמגוגי משמאל נגד השר אריאל ותוכניותיו.

באחת מההדרכות בעזרה ראשונה שחוויתי בצה"ל, אמר החובש משפט שנחרט בי היטב: "אני מעדיף פצוע מטונף, אבל חי, מאשר מת סטרילי" – טיפול בחוסר נשימה קודם לטיפול בכתמי דם.

ככה זה בחיים, יש חשוב ויש דחוף, וסדר פעולה נכון לוקח זאת בחשבון. כאשר ישנה סכנה ממשית לביטחון יהודי צרפת, קודם כל מביאים אותם הביתה ומהר. אחרי שיקלטו באופן ראשוני, אפשר להיערך לפתרון קבע. כך שהרעיון הוא למצוא בכל מקום ראוי את יכולת הקליטה האפשרית בו. כל פתרון מידי ואפילו לעוד משפחה אחת הוא חשוב. מה עוד שזה איננו הפתרון היחיד אלא חלק ממערך שלם שכלל אזורים נוספים בארץ.

לו היו צעקני השמאל מצמצמים את הסתייגותם מהתוכנית לישובים "מבודדים" ביש"ע כהגדרתם, אולי עוד היו מסתירים את צביעותם. שהרי הם כל הזמן מבטיחים לנו שגושי ההתיישבות ישארו בתחומי מדינת ישראל בכל הסדר, אז מה כל כך נורא שבגושים אלו תשמע צרפתית? אבל הם פסלו כל אפשרות ליישוב עולים מעבר לקו הירוק.

בכלל, מה דעתם לברר קודם את עמדתם של יהודי צרפת בכל הקשור לאפשרות קליטתם ביש"ע? לו בדקו היו יודעים שלא מעט מעולי צרפת שהגיעו לארץ בשנים האחרונות בחרו בהתיישבות ברחבי יש"ע. יש לזכור כי לא כל יהודי צרפת אמידים דיים כדי לרכוש דירה בשדרות רוטשילד בתל אביב. פתרון של דיור זול יחסית יכול לעזור למשפחות אלו לעלות ולמצוא פתרונות דיור בהתאם ליכולתם.

ברור שהשר אריאל לא התכוון לכפות את המגורים ביש"ע על עולי צרפת, אלא לאפשר להם גם את האופציה הזאת. אבל כאשר שנאת ההתנחלויות והמתנחלים היא המנחה – קשה לראות מעבר לה.

מתוך כל המבולקה שכחנו את העיקר: אחינו שבצרפת וביתר ארצות הנכר, בואו הביתה לבנות ולהבנות איתנו יחד בארץ חמדת אבות. אם תבחרו להתיישב בחבל ארץ זה או אחר זה פחות חשוב, כל עוד תגורו בארץ ישראל – בבית הלאומי של כולנו.