אחרי שנת מלחמה בה נמצאת מדינת ישראל יו"ר ישראל ביתנו ח"כ אביגדור ליברמן בטור מיוחד לסרוגים שכולו חשבון נפש לקראת יום כיפור:

יום הכיפורים השנה כבד מתמיד. זהו זמן שבו כולנו עוצרים לחשבון נפש אישי ולאומי, ואני מוצא את עצמי מהרהר בכאב עמוק על האסון שפקד אותנו ב-7 באוקטובר. זה היה טבח נוראי, אירוע שהותיר חותם בל יימחה על עם ישראל. אבל לא מדובר בהפתעה מוחלטת, כי האיומים היו שם, גלויים וברורים. ניסיתי להתריע – אך לצערי, לא הקשיבו.

כשר ביטחון בשנת 2016, הגשתי מסמך שנכתב מתוך דאגה אמיתית לביטחון מדינת ישראל. המסמך הזה שהוגש לראש הממשלה נתניהו, הרמטכ״ל גדי איזנקוט וראש אמ״ן הרצי הלוי, חזה את האיומים האסטרטגיים המתקרבים מצד חמאס וארגוני הטרור האחרים. היה ברור לי אז, כמו גם עכשיו, שהמדיניות שלנו בעזה איננה יכולה להימשך כפי שהיא. האיומים נגד מדינת ישראל לא רק שאינם נעלמים, הם הולכים ומתרבים, והעדר תגובה נחרצת מצדנו רק מדרבן את האויב להמשיך לתכנן ולבצע מתקפות על אזרחי ישראל.

"יכול להיות שיכולתי להיאבק חזק יותר"

ב-2018 התפטרתי מתפקידי כשר הביטחון לאחר שראיתי כיצד אנו נכנעים פעם נוספת לחמאס. מדיניות ההסדרה שכללה העברת מזוודות של דולרים במזומן כפרוטקשן לחמאס, שהכריז עליה ראש הממשלה בישיבת הקבינט ב-13 בנובמבר 2018 הייתה טעות קשה. בעקבות ההחלטה הזאת שהתקבלה בניגוד לדעתי, למחרת ב-14/11 קיימתי מסיבת עיתונאים והתפטרתי מתפקידי כשר הביטחון, שם הסברתי שהפסקת האש עם חמאס בעיתוי הנוכחי, אחרי שספגנו מאות רקטות על דרום הארץ בשילוב הכנסת כסף קטארי שיכנס מדי חודש לרצועת עזה, זאת ״כניעה לטרור וקניית שקט לטווח קצר במחיר של פגיעה קשה בביטחון הלאומי לטווח הארוך.״

למרות שהתרעתי, התפטרתי מתפקיד שר הביטחון וזעקתי על ההפקרה, עדיין עולה בי המחשבה האם יכול להיות שיכולתי להיאבק חזק יותר, לזעוק בקול רם יותר?

ליברמן עם נתניהו ואיזנקוט ב2018 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

שבוע בלבד לפני הטבח הנורא, ביקרתי בעוטף עזה והזהרתי מפני ההתרחשויות הצפויות. המציאות בשטח הייתה ברורה לעין – עזה התחמשה, התכוננה, ולא היה ספק בליבי שהמחבלים ברצועה מתכננים מתקפה נרחבת. ניסיתי שוב להתריע, אך שוב נתקלתי בקירות של אוזלת יד ופוליטיקה קטנה .

האחריות נופלת על מנהיגי המדינה ומערכת הביטחון, אך כולנו צריכים לעשות חשבון נפש. איך אפשרנו את המצב הזה? איך קרה שאיומים חוזרים ונשנים לא נלקחו מספיק ברצינות? האם נרדמנו בשמירה על הבית שלנו? השאלות הללו רודפות אותי, ואולי הן צריכות לרדוף את כולנו.

"עלינו לשאול את עצמנו האם עשינו כל מה שיכולנו כדי להגן על המדינה"

ביום הכיפורים הזה, אני מבקש מכולנו להתבונן פנימה ולעשות חשבון נפש עמוק. עלינו לשאול את עצמנו האם עשינו כל מה שיכולנו כדי להגן על המדינה, על ילדינו, על עתידנו כאן. אסור לנו לתת לפחדים הפוליטיים או לחשבונות קואליציוניים להכתיב את המדיניות הביטחונית שלנו. ביטחון ישראל הוא קדוש, ולא נוכל להרשות לעצמנו להיכשל בו שוב. מה שחשוב כעת הוא שנפעל מתוך אחדות, מתוך מחויבות עמוקה לביטחון ולחוסן הלאומי שלנו.

ליברמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

אזרחי ישראל, ביום כיפור הזה אני קורא לכולנו להתעורר. אסור לנו לשוב לאותה שגרה הרסנית של חוסר תגובה והכלה. עלינו להיערך לעתיד מתוך תקווה עוצמה וביטחון, כדי להבטיח שמה שקרה לא יקרה שוב לעולם. אני מבטיח להמשיך להיאבק למענכם, ולהשמיע את קולי, חזק וברור, כדי להבטיח את ביטחוננו ואת עתידנו.

עלינו להבין שהאויב מנסה לפורר את החברה הישראלית, ואסור לנו לשחק לידיו. עלינו להישאר מאוחדים כעם – ימין ושמאל, דתיים וחילוניים, קיבוצניקים ומתנחלים. האינטרס שלנו משותף, והמאבק שלנו צריך להיות ממוקד באויב ולא אחד בשני.

יחד, נבנה חברה מאוחדת וחזקה, ונמשיך לשמור על הערכים שלנו כמדינה. אני מאחל לכל בית ישראל, צום קם ומועיל