"חייל מוכן בהיכון עם טלפון ורץ למסוק כדי שהפצוע יתקשר להוריו ויודיע להם שהוא בבית חולים" כך מתאר יאיר הרטמן ראש ענף ר"מי 2 בחירום – תפקיד האחראי על תכלול החיילים פצועים המאושפזים בבתי החולים בארץ את תחילתו של הליווי של היחידה עליה הוא מופקד.
הרטמן נשוי, אב לחמישה מתגורר בקדומים, מהנדס כימיה בחברת טביב ומה-7.10 הוא משרת באינטנסיביות את כל הפצועים וכך הוא מתאר:
"ההשתדלות שלנו זה להגיע כמה שיותר מהר, יש לנו ציוד מתקדם בשטח שבזכותו מביאים את הפצוע לבית החולים, הטיפול הוא באחריות בית החולים ואנחנו מסייעים.
למנוע את הדפיקה בדלת והדפיקות בלב
"משק"ים עם אפוד כחול רצים אל המסוק עם טלפון ביד רק כדי לעשות את השיחה הזו, הם שואלים את החייל למי להתקשר, הם שמים את הטלפון באוזן רק כדי שישמעו את החייל אומר "אני בבית חולים". אם חס וחלילה החייל יאבד הכרה בהמשך אנחנו מנסים לתפוס כמה שניות שיתקשר הביתה, כדי למנוע את הדפיקה בדלת ואת הדפיקות בלב, מעדיפים שהחייל יתקשר, ואנחנו מסבירים למשפחה איפה נחכה להם".
הרטמן מוסיף: "מגיע פצוע מהשטח אני עוד לא יודע מי הוא, צריך לעשות זיהוי במיוחד לפצוע מחוסר הכרה צריך לעשות זיהוי חלוט כדי לא להודיע למשפחה הלא נכונה.
החייל יכול להגיע ישירות משדה הקרב עם נשק רימונים ואפוד יש את הלוגיסטיקה אצלנו שלוקחת כל מה שעליו גם מדים מגואלים בדם.
יש צוות שמחכה למשפחה ותלווה אותם מהרגע שהם מגיעים והליווי ימשיך לאורך כל הדרך בבית החולים, הרעיון הוא לעטוף את המשפחה, אם היא גרה רחוק מסדרים להם בית מלון, אם אין להם רכב מסדרים מונית, אנחנו עוזרים למשפחה לתווך את תכנית הריפוי וההמשך. יש פצועים שצריכים כיסא גלגלים צריך להודיע לשר הביטחון שיארגנו את הבית שלו, אנחנו מעקב של קטועי גפיים, אורטופדיה, וכו'".
יש גם קצין בריאות הנפש כדי לזהות כל אחד מהתגובות קרב שלו, הם הגיעו מאירוע לחימה, אירוע טראומתי, לאחר הטיפול בגוף החייל יקבל מענה מבריאות הנפש של צה"ל".
הרטמן מוסיף נתון אופטימי "ב"ה המספרים של הקטועים הם לא עצומים כמו שזה נשמע, נכון יש פצועים לא פשוטים אבל ראינו גם פצועים על ערש דווי שחוזרים לחיים שלהם לגמרי – אין מרגש מזה".
הרטמן מתאר את המחלקה: "הצירים העיקריים במחלקה הם: רפואה – פיזית ונפשית, רישום ודיווח – קליטה ודיווח לרמה הממונה, הפעלה – ת"ש לכל משפחה של נפגע והרבנות – לזיהוי ולכל ההליכים ההלכתיים".
"משפחות שמחפשות מעט מידע על היקירים שלהם בכל מקום"
ב-7.10 הרטמן קפץ לבית החולים מטעם עצמו: "בשבעה באוקטובר רוב המערך הוקפץ בלי צווי 8, כולם קפצו כל אחד לבית החולים שלו לפני שהגיע הצו הרשמי, כדי לפתוח את החמ"ל ולנסות לקבל שליטה על מה שקורה, מי שהגיע לסורוקה, ברזילי, שיבה בלינסון וגם ירושלים חוו באותם ימים דברים שלא חוו מעולם גם לא בתרגילים הכי קשים שלהם.
פצועים הגיעו באמבולנסים, רכבים צבאים, פרטיים תמונה קשה של פצועים ומשפחות שלמות שמחפשות מעט מידע על הקורבים שלהם ניסינו לעשות סדר בכאוס".
"אנחנו מאות חיילים משגוייסים מהשבעה באוקטובר עד היום הזה, השליחות מחזיקה אותנו, פצוע מגיע קשה עוד מפוייח משדה הקרב, מהמיון לניתוח למחלקות השיקום ובסוף לראות אותו הולך הביתה זה מביא כח".
"האופטימיות של הפצועים נותנת לנו כח"
הרטמן מוסיף על מקור הכח: "מה שנותן לנו כח זו הרוח האיתנה של הפצועים והמשפחות שרואים את גודל השעה ומבינים את המלחמה שהם נמצאים בה, כמו שהיו איתנים בקרב הם איתנים לקרב על רפואתם, האופטימיות שלהם נותנת כח להמשיך".
ראינו גם את הרוח של עם ישראל, המתנדבים, מגיעים גם פצועים ממלחמות קודמות, גופי צה"ל שהיו פה, ענף הנפגעים של משרד הביטחון, הם מקבלים את הטיפול הטוב ביותר".
הרטמן נותן הצצה לסיפורים מבפנים: "היה לנו קצין ביחידה שהוא אבא שקלט את הבן שלו לבית החולים כשנפצע, מפקדת ביחידה גילתה שאחיין שלה נהרג, סיפורים של החברים הכי טובים שנפצעו יחד והמשפחות נפגשות כאן, סעודות שבת וחג לארגן למשפחות בשביל רגע של אסקפיזם ואווירה שונה".
הרטמן מסכם: "כל החדשות על פצועים מאחוריהם יש אנשים, זה לא מספר על הנייר, זה אנשים, משפחות, סיטואציות מורכבות לצד שמחות קטנות.
השיקום יכול לקחת חודשיים ואפילו שנה, אנחנו מלווים אותם יום יום ונוצרים קשרים חזקים. החיילים ביחידה מרגישים את המחוייבות והרצון לתרום במלחמה מוצדקת שכזו, כמו שאמר הבעל שם טוב: "אין דבר גדול יותר מלעשות טובה למישהו אחר- זה מה שמחזיק אותנו".
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים