"אני לא מסכן. זו זכות עבורי להיות במצב הזה"

'בעל ייסורים' הוא כינוי לאדם שבשורות איוב רודפות אותו בזו אחר זו. בנוסף הוא נאלץ לסבול ייסורי גוף קשים וכך הוא חי שנים רבות. ולמרות זאת אמונתו בקב"ה לא נפגעת ואף מתחזקת. בעלי ייסורים היו מוכרים לי בסיפורי צדיקים ומעשיות חסידים. דמויות מלפני עידן ועידנים, שאופיין לכאורה לא מתכתב עם החיים המודרניים. במקרה הטוב ניתן לזהות אותן בתמונות שחור-לבן מטושטשת. כך חשבתי. לפני מספר ימים התברר לי שטעיתי.

הנחת עבודה שנייה: בית החולים הגריאטרי 'בית רבקה' שבשכונת שעריה בפתח תקווה, היה מוכר לי מאז ומתמיד כמוסד המיועד לאנשים בערוב ימיהם. בית שאינו בית קבע, אלא תחנה זמנית בדרך לעולם שכולו טוב. כך חשבתי. לפני מספר ימים התברר לי שטעיתי.

שתי הנחות היסוד הללו התרסקו אצלי לפני מספר ימים, כשפגשתי את אלון פז. פז (38) מאושפז ב'בית רבקה' בארבע השנים האחרונות, בעקבות תאונת דרכים קשה. הוא משותק בכל גופו מהצוואר ומטה. מכיוון וגם הסרעפת שלו אינה מתפקדת, עליו להיות מחובר למכונת הנשמה מיוחדת ללא הפסקה. הוא מרותק למיטה שלו כמעט 24/7. הוא זקוק לעזרת הסובבים אותו לבצע כל פעולה פיזית, שאינה דורשת את הנעת ראשו בלבד. ניתן לומר שכל עולמו נמצא בחדרו הקטן שבבית החולים. הצוהר לעולם החיצון נמצא בדמות חלון קטן שבחדרו. הנוף הנשקף מחלון זה הוא קיר בטון.

אני פוגש אותו זמן קצר לאחר שסיים להתפלל מנחה ומצב רוחו מרומם. המחשב הנייד מונח לצד מיטתו ולידו גם הטלפון הסלולרי. מדבקה שעל קצה אפו, משמשת כעכבר ומקלדת גם יחד. הוא למעשה מזיז את הסמן על המסך עם הפנים שלו. יש לו שתי 'מקלדות' אחת על המסך והשנייה ווקאלית, דרך הבלוטוס.

הוא מדבר בקול שקט ובוטח. ניכר שלמד להתאים את קצב דיבורו לציפצופי המכשירים הרפואיים שאינם חדלים לרגע ולעיתים גוברים גם על קולו שלו.

"שמעתי אותך הולך בדרך לכאן", מחייך אלי פז כשאני מתיישב לידו. "התקשרת אליי ושכחת לנתק את השיחה", ומכוון את עפעפיו אל אוזנו השמאלית, עליה תלויה אוזניית בלוטוס. המכשיר עונה לשיחות באופן אוטומטי, אך הוא אינו יכול לנתק אותן אם הצד השני לא עושה זאת.

"יש כאלה שאומרים לעצמם: 'איזה מסכן, בחור צעיר משותק בכל הגוף. מונשם'", אומר פז. "אז אני מודיע לך ולכולם: אני לא אדם מסכן. זו זכות עבורי להיות במצב הזה וברוך ה' אני לא אדם חולה. אני אדם בריא יותר מכמה אנשים שהם עומדים על הרגליים".

איך אתה מסביר את זה?

"'איזהו העשיר השמח בחלקו'. אני שמח בחלקי. העשיר זה ראשי תיבות עיניים, שיניים, ידיים ורגליים. מתוך זה, אני רק 'עש'. בלי ה-י' וה-ר'. אבל 'עש' זה גם ראשי התיבות: 'עולם שלם'. אני עולם שלם. אני לא צריך בשביל זה ידיים ורגליים. אין לי את ה-'י וה-ר' וזה אומר עוד משהו שכמעט ואין לי: 'יצר רע' ולמה? כי אני נמצא בחדר הקטן הזה. בחוץ העולם גדול ואני יודע שבחוץ כמעט הכל זה גשמיות, חומריות, תועבה והבל הבלים. אני יודע שאני לא מפסיד כמעט שום דבר בחוץ. אני כאן בין ארבע הקירות ויש לי את כל הזמן שבעולם להיות עם הקב"ה, להתפלל, לבקש בקשות ולברך את כל העם הקדוש הזה. מה יותר טוב?"

התמודדות החיים העכשווית של פז עלולה לערער את דעתם וחוסנם הנפשי של מרבית האנשים הנורמטיביים, אך פז לדבריו מסרב להיכנס לדיכאון ומעדיף לשמוח בחלקו בדעה צלולה. "הייתה לי הבחירה לקבל את המצב הזה עם גישה טובה או עם גישה רעה. אני העדפתי לזרום עם זה", הוא אומר. "אדם שקורה לו משהו הדבר הכי קטן ישר זועק לבורא עולם: 'למה דווקא אני!!' אני לא זוכר שאמרתי דבר שכזה. יש לי מילה אחת לומר לו: תודה. תודה בורא עולם, אם זה מה שבחרת בשבילי. רק אתה יודע מה טוב בשבילי. נסתרים דרכיך ונפלאים מעשיך. יש חשבונות שמיים. שזה יהיה כפרת עוונות עליי ועל כל בני משפחתי ועל כל עם ישראל. אני מקבל את הכל בהבנה באהבה ובשמחה. שאלו אותי פעם: 'מה הדבר שהכי משמח אותך בחיים?' והתשובה שלי: שאני מתעורר כל בוקר לעוד יום חדש בחיים. לחיות עוד יום ועוד שבוע ועוד חודש ועוד שנה ואני רוצה לחיות עוד שנים רבות, עד 120 שנה.

"כשמגרד לאדם מאחורי האוזן הוא שולח אצבע קטנה כמובן מאליו", אומר פז. "אמרת לבורא עולם תודה על האצבע? כשלי מגרד, אין לי את האצבע הזאת ואני צריך לסבול ולחכות עד שזה יעבור. אחד החלומות שלי הוא לעמוד מתחת לדוש שהמים יזרמו עליי. אבל מקלחים אותי במיטה עם סמרטוטים אותי וקצת מים, ואח"כ מחליפים את הסדינים. זה מקלחת אצלי. כשאתה בחוץ, אתה רואה אדמה, שמיים, עץ, פרח, חתול, כלב. אני רואה רק קיר אפילו מהחלון".

אמו חולת הסרטן אושפזה לצידו

פז נולד וגדל בהוד השרון, במשפחה שאותה הוא מגדיר כ"חילונית עם חיבור למסורת". הוא הבכור להוריו ולו שתי אחיות. עד לתאונה התגורר בבית הוריו. בשנות העשרים לחייו הוא למד מחשבים ועבד בעיקר בבית הספר התיכון נעמ"ת בו למד. וכמו כל חבריו הוא בילה וטייל.

חזרה בתשובה, גם בשנים בהן הוא היה בריא, עלתה על דעתו. "תמיד רציתי להתחזק לחזור בתשובה. היה לי את היסוד מהבית הספר. המקצוע האהוב עליי היה תנ"ך", הוא משתף, "אבל המשפחה לא כל כך שמרה שבת וכשרות. אז אני דחיתי ודחיתי. כשהגעתי ל'בית רבקה' אמרתי שזה הרגע, אין עוד למה לחכות".

בדצמבר 2009 הוא איבד שליטה על רכבו באזור נתניה והתנגש בקיר הפרדה. הוא נפגע בעמוד השדרה ושותק בכל גופו. בהמשך, קרסה גם הסרעפת שלו והניסיונות לשקם את נשימתו העצמונית לא צלחו עד כה. לאחר אשפוזו בית החולים הועבר לחצי שנה של ניסיונות שיקום בתל השומר ובתום אותה תקופה הועבר לחדרו הנוכחי ב'בית רבקה'.

שם התוודע לצילה לפידות, מתנדבת ותיקה של ארגון 'עזר מציון', שהכירה לו את הרב ישראל זלטס, מתנדב ב'איחוד הצלה', בעזרתו עשה את צעדיו הראשונים אל עולם הדת.

בנוסף לאתגרים הפיזיים הקשים, נאלץ פז להתמודד עם גם צרות נוספות בתוך המשפחה. זמן קצר לאחר התאונה, התגלה בגופה של אמו, אורה, גידול ממאיר ומצבה התדרדר במהירות. "כשהיא הגיעה למצב סופני, הביאו אותה לאשפוז בבית רבקה שתהיה קרובה אליי", מספר פז. "היא הייתה מגיעה לחדרי באמצעות כיסא הגלגלים וכל פעם שהייתה באה, הייתי סתם מבקש ממנה שתגרד לי בכף רגל. רק בשביל להרגיש את המגע שלה. גם כשהיה לה קשה לא הייתי מוותר, כי ידעתי שאולי זאת פעם אחרונה. כשהיא הייתה יוצאת מהחדר, הייתי מסתכל עליה עד שהיא נעלמת לי מהעיניים, כי אולי זו הפעם האחרונה שאני רואה אותה. ופעם אחת זו באמת הייתה הפעם האחרונה".

אורה פז ז"ל נפטרה בגיל 53 בפסח לפני כשלוש שנים וחצי. "בורא עולם מעמיד אותנו בהרבה ניסיונות שאנחנו לא מבינים", הוא אומר. עכשיו אמא שלי למעלה במקום טוב שאנחנו גם רוצים להגיע אליו, אבל כמובן לא עכשיו, אלא אחרי שנחיה עד 120".

זמן קצר לאחר מכן, התגלה גידול ממאיר גם אצל אביו, עמי (64). "ברוך ה' הוא יצא מזה. הוא עבר טיפולים קשים והיום הוא בסדר". כיום אביו נוהג לבקרו מידי יום ולסייע לו בצרכיו השונים.

יומו של פז מתחיל כל בוקר ב-6:00. לאחר שמנקים אותו, הוא מתפלל שחרית מהמחשב הנייד שלו. ב-10:00 אביו מגיע לסייע לו בהנחת תפילין. "זה לא קל. לפעמים צריך להחזיק או להרים אותי כי אני גולש, אבל אני לא מוותר. זה לוקח לי שעה וחצי. אני קורא הרבה ולאט, כדי לומר ולכוון כל מילה ומילה שאני אומר". עד ארוחת הצהריים הוא בודק מיילים ונכנס לדף הפייסבוק שלו. "אני בקשר עם הרב יצחק פנגר שגם עשה עליי סרט לערוץ הידברות. דיברתי גם ברדיו קול ברמה". פז גם זוכה לביקורי זמרים המופיעים ליד מיטתו, רובם מהז'אנר החסידי ואחרים שרואים בו השראה.

אחר הצהריים, הוא מתפלל מנחה ומאזין להרצאות בערוצים 'הידברות' ו'מכון מאיר'. ובין לבין הוא מרבה לגלוש. "כמובן שאני שמח כשמישהו בא ללמוד איתי תורה, אבל זה לא קורה תמיד", הוא אומר. "מגיעים אליי מתנדבות ומתנדבים. הם עוזרים לי ויושבים לדבר איתי" (ראו מסגרת צד)

איך עוברים עליך החגים?

"זה לא קל. בחגים כולם בבית מסביב לשולחן. כמובן שהחברים דואגים לי עם הציוד הרלוונטי, אבל עדיין. אני ממש מבין איך מרגיש אדם זקן שנמצא בדד בביתו הכלוא בין ארבעה קירות עם עצמו, ושומע שאחרים יושבים מסביב לשולחן מרובה אורחים וסועדים. עד שאתה לא נמצא באותה סיטואציה אתה לא מבין מה זה".

בשבתות, כאשר המחשב והנייד כבויים, השקט משתלט על החדר. גם הטלוויזיה שבעבר הייתה דלוקה בחדרו כל השבוע, כולל בשבתות, כבויה. "יש לי אישור מהרב שלי לראות בשבתות ערוצים לא ישראליים בלי קול. רק כדי שתהיה פה תחושה של תנועה. שלא אהיה תקוע רק בין ארבעה קירות סטאטיים".

אבל ככל שפז התחזק הטלוויזיה הפכה מבחינתו למיותרת, לא רק בשבתות אלא גם באמצע השבוע. "יש שלוש מאות ארבע מאות ערוצים וכמעט ואין מה לראות", מסביר פז. "אפילו חדשות אני כבר לא רואה. לפעמים אני מתעדכן באינטרנט או שומע מאנשים. כל התוכניות היום זה הבל הבלים. מה זה השטויות האלה, 'המירוץ למיליון', המרוץ לפה ושם?

"פעם ראיתי המון סרטים.התקנתי בבית שלי מערכת קולנוע ביתית יקרה. הייתה לי ספרייה של מאות סרטים. היא עד היום שם, אבל זה כבר לא מושך אותי כמו פעם".

משדרי ספורט הם סיפור קצת שונה. בעבר, הוא אומר, היה מכור לצפייה בכדורגל בטלוויזיה ולא הפסיד אף משחק במונדיאל. גם היום הוא אוהב ספורט, אך תדירות הצפייה במשחקים ירדה. הוא עדיין נהנה לראות פעם בכמה זמן, את מכבי תל אביב בכדורסל או את בית"ר ירושלים בכדורגל. "אם יש משחק טוב בליגה הספרדית או האנגלית, אז לפעמים בשביל הכיף אני משתלב באותו משחק. זה טוב קצת לשבור שגרה. לא שבאמת אכפת לי מי ינצח".

היו לך גם תוכניות להכיר בחורה ולהתחתן?

"מה זה 'היו לך'? אני עדיין מחפש את הבחורה הצדיקה שתסתכל, על אלון הנשמה לא רק על הגוף. לא משנה לי איך היא נראית, העיקר שתהיה רוחנית; כי זה מה שחשוב. שתקבל אותי כמו שאני, איך שאני ובעזרת השם בעתיד היא תקבל אותי על הרגליים – לעתיד לבוא בביאת המשיח ואולי לפני".

המלאכים של אלון

לפני כמה שבועות, בנר רביעי של חנוכה, חגג אלון פז את יום הולדתו ה-38. אל מסיבת יום ההולדת שנערכה בחדרו, הגיעו נערות מתנדבות, המבקרות אותו בקביעות בשנים האחרונות. זו הייתה מסיבת יום הולדת לכל דבר, עם עוגה משחקי חברה, שירים ואווירה נעימה. את המסיבה הנערכת זו השנה השלישית, יזמה שרהל'ה, בתה של ציפי גולניק, תושבת נחלים, המתנדבת ב'בית רבקה' כבר שלושים שנה.

"הכרתי את אלון דרך אדם מנחלים שבא אליו מדי פורים", מספרת ציפי גולניק. "אני באה אליו כבר שלוש שנים להדליק איתו נרות שבת ביום שישי וגם מביאה איתי בנות מנחלים, שידליקו אף הן נרות אצלו. באופן כללי אנחנו עושות מאמץ להיות מעורות בחייו ומגלות עשרות אנשים שמקיפים אותו. יש אנשים שמגיעים אליו דרך רבנים, שמספרים עליו בשיעורי התורה שלהם ובתוכניות רדיו. למרות המגבלות שלו, יש בו המון אופטימיות. במקומו, אם הייתי יכולה, הייתי קופצת מהחלון, אבל הוא לא, כי הוא רוצה לחיות".

אלעד גולוזר, תושב מרכז פתח תקווה, נוהג לבקר את פז מידי שבת כבר ארבע שנים. "הכרתי אותו דרך 'עזר מציון'", מספר גולוזר. "אשתי שהתנדבה בזמנו בהסעות, שמעה על אלון ודיווחה לי. מאז אני כל שבת אני משתדל לבוא אליו. ובשבתות קצרות אני קופץ במוצאי שבת. אנחנו משוחחים על דברי תורה, ועל המשפחה והחברים".

שלוש פעמים בשנה, זוכה פז לטיול בארץ, שאותו מארגן הרב ישראל זלטס מארגון 'איחוד הצלה'. מדובר במבצע מורכב הדורש אמבולנס צמוד והכנות לוגיסטיות עם סגל של מלווים. לפני כשנה העפילו פז ומלוויו לפסגת המצדה, מבצע שזכה לסיקור תקשורתי בזמנו. חודשיים לאחר מכן, נסע פז לקבר האר"י בצפת שם דיבר בפני קהל של מאות נשים. בביקוריו באתרים השונים הוא נוהג לברך את הקהל, אך רבים מתעקשים לקבל אחר כך ברכה אישית ממנו. למה זה קורה? אולי כי גם הם מרגישים שעומדת בפניהם אישיות, המכילה את איוב ונחום איש-גמזו, גם יחד: אחד ששום מלאך חבלה לא הצליח לפגום בגישת "גם זו לטובה" שלו.

==

הכתבה פורסמה לראשונה במקומון '471 – העיתון שמחבר'