את הסירוב של נתניהו, ושל מעגל התומכים הקטן אך הנאמן-עד-מוות שלו בממשלה ובציבור, לעסקה בעת הנוכחית שתשיב למעלה ממאה חטופים, אפשר להבין רק במונחים של חזירות.

חשוב לומר כי איני מזלזל בשיקולים הביטחוניים והלאומיים שעומדים לנגד עיניהם של חלק משוללי העסקה. עסקאות שבויים בהחלט מהוות פרס לטרור; שחרור אלפי מחבלים בודאי יביא להתעצמות ארגוני הטרור ויסכן חיי אדם.

אני גם משוכנע שעבור מרבית מתנגדי העסקה, מדובר בהכרעה קשה מאוד, ושחיי החטופים יקרים להם לא פחות מאשר לתומכי העסקה, ושהם שותפים לכאב הבלתי אפשרי של משפחות החטופים. אני אפילו יכול להסכים במידה מסוימת עם הטענה שעסקת שבויים מיד לאחר הטבח, בתנאים שדרש אז חמאס, הייתה מאיימת באופן מיידי על עצם קיומה של המדינה. ההסכמה עם טענה זו איננה קלה שכן, כפי שאנו יודעים היום היטב, סירוב זה עלה באופן ממשי וישיר בחייהם של אזרחים כה רבים, עשרות מבנינו, בנותינו וזקנינו, שנרצחו מאז בשבי.

ודווקא בגלל זה, ועל רקע הבשורות הנוראיות שקיבלנו כולנו השבוע, מוטלת כעת על המתנגדים החובה להכיר בכך כי הסירוב הנוכחי לעסקה איננו אלא חזירות מרושעת. הם אינם צריכים לחזור בהם מהתנגדותם המקורית – אלא להיות אמיצים דיים כדי להודות כי כעת התנאים לעסקה השתנו באופן דרמטי, בין השאר, הודות לסירובם לעסקה בראשית המלחמה, ולהצטרף כעת במלוא הכוח למשפחות החטופים ומרבית עם ישראל במאבק להשבת החטופים.

מדוע? מכיוון שאין כמעט אזרח ישראלי אחד שבחודש אוקטובר לא היה קופץ על עסקה בתנאים הנוכחיים. איש אז לא היה מעלה על דעתו לסרב לעסקה שתשיב מגיא צלמוות מאה ישראלים חיים בעבור המשך אחיזה בציר נצרים או ציר פילדלפי. על מתנגדי העסקה לשאול את עצמם בכנות גמורה: לו הייתם נשאלים בראשית המלחמה על עסקה בתנאים הנוכחיים, האמנם הייתם מסרבים, גם כאשר חמאס מובס ועזה הוחרבה? אם כנים דבריכם, והסירוב לעסקה לא נבע אז מאטימות לב אלא מדאגה אמיתית לקיומה של מדינת ישראל, כיצד זה שסירובכם איננו משתנה עם ההישגים הצבאיים, ובמקום זאת הוא אך ורק נעשה עיקש יותר, מוחלט יותר, חזירי יותר?

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

נתניהו: חמאס לא רוצה עסקה (דוברות רה"מ)

נתניהו ושותפיו גילו שאפשר לוותר על החטופים

אלא שלמרבה הכאב, במהלך אחד עשר חודשי השבי והמלחמה למדנו – למדתם – שאפשר: נתניהו ושותפיו הקרובים גילו, בפשטות, שאפשר לוותר על החטופים והאדמה תחת רגליהם לא תרעד. הוא למד שעבור חוג תומכיו המצומצם, תמיד ניתן יהיה לדחות את שחרור החטופים – עם המחיר הכבד שיתלווה לכך – בעבור אשליית העסקה הטובה יותר. והוא למד גם שליבנו גס בינתיים והתקשה: המוות בלאו הכי ממלא כל פינה, וכמו מת הנשכח אט אט מהלב, גם החטופים – החיים עדיין – הופכים לרעיון רחוק, ולא לאחינו בשר ודם ממש, אחינו ואחיותנו הנמקים בכל רגע ורגע, ואשר נתונים לחסדי אנשים שפלים ורוצחים. נתניהו למד, וגם אנחנו כולנו, שניתן לתת לבנים ובנות אהובים למות מוות איטי ומתמשך, והממשלה לעולם עומדת.

על כן, האחריות העליונה להבטחת עסקה, כלומר, להצלת חיים של מאה ישראלים, מוטלת עכשיו בראש ובראשונה על מתנגדיה. אתם, אותם שסברתם באופן אמיתי, ומתוך כאב עמוק, כי טובתה של המדינה כולה מחייבת את העדפת המלחמה על עסקה; שהייתם נכונים למסור נפשות – לא רק של החטופים אלא גם שלכם, של בניכם וחתניכם, אתם הראשונים שחייבים לצאת עכשיו החוצה ולזעוק: דמם לא היה לשווא, דמי החטופים שעודם בחיים איננו הפקר. מתוך כאב ואומץ לב בלתי אפשרי שתקנו עד עכשיו, אולם לא עוד: את כולם, עכשיו.

שכן במצב הנוכחי, המלחמה איננה משמשת עוד ככלי לטובת השבת החטופים אלא החטופים עצמם משרתים את הלחימה. החטופים הם הערובה להמשך הלחימה, ובהיעדרם קשה יהיה להצדיק את המשכה במתכונת הנוכחית.

על כן, יהודים גיבורים ורחמנים, צאו החוצה עכשיו ועשו את המעשה הנכון: דווקא אם אתם מאמינים בכנות בצדקת המלחמה, היו אמיצים דייכם לומר כי מה שעבורו נלחמנו התממש, וכעת, בזכות המלחמה, בזכות עמידתכם, ניתן עדיין להציל את אלו שעודם בחיים.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(צילום: מטה משפחות החטופים)

לרצות עכשיו יותר, על חשבון חיי החטופים, אין זו אלא חזירות נוראה. זו שכחת מטרות המלחמה, והתמכרות איומה ומסוכנת לאטימת הלב. יתכן שאחרי השביעי באוקטובר, לנוכח ערימות ההרוגים והשבר הנורא, לא הייתה ברירה אלא לאטום את הלב. איני סבור כך, ואני מאמין שעוד שנים ארוכות נאלץ להתמודד עם השלכות מעשים מסוימים שנעשו, אך אני יכול לכבד את עמדתכם. אך המשך אטימת הלב כעת יביא למות הגוף הלאומי, ובעיקר יביא למותם של עוד ועוד חטופים חיים.

הגיע העת להרגיש שוב, ולעשות הכל עבור עסקה. הגיע העת לצאת לרחוב, לחבור למשפחות ולמפגינים. הזדהות מהבית, מרחוק, איננה מספיקה. רק כאשר אנשי הציונות הדתית יצטרפו למאבק ברחובות יבין נתניהו שלא נותרה לו ברירה, וישיב את הבנים והבנות שעוד נותרו בחיים הביתה.

==

ד"ר שרגא ביק הוא חוקר דתות, פוסט-דוקטורנט במדעי היהדות באוניברסיטת ייל בארצות הברית.