אנחנו הציונים הדתיים הדמוקרטיים בתוהו ובוהו

באותה שבת בבית כנסת הבעל קורא לתורה מאחר להגיע לאולם. יש שקט ולחישות עד שהוא בא. בליל מוצ"ש אני חולם. בחלום אני בבית כנסת ואמור לקרוא ההפטרה. אני פותח הספר להפטרה אך הוא בכלל לא מתאים. אני מבין שהספר שהבאתי לבימה הוא ספר קריאה של אברהם השל שהבאתי לבית הכנסת.

אין לי דרך לקרוא ההפטרה כי אין לי ספר. אני מבקש ממישהו להביא לי. אנחנו מחכים. ומישהו אכן מביא לי. אני פותח הספר ומחפש ההפטרה של השבת. אני מחפש ופתאום פרשות השבוע נראות לי אין סופיות, עם שמות הגיוניים אך לא אמיתיים. כמו " וישמע" ו"תמימה". הקהל מחכה ואין לי אפשרות להגיע לפרשה המתאימה. אך איכשהו סופסוף אני מתקרב לפרשה שלנו ואני רואה שהכתב אינו בכלל הטקסט של הפרשה או של ההפטרה. היא רצף פירושים של מפרשים באותיות כאילו של רש"י אך מאד מאד קשה לפענח.

הקהל באי שקט ואני מבקש עוד ספר חומש או תנ"ך. לא מצליחים למצוא. אני יורד מהבימה וגם מחפש ללא הצלחה. והחלום מסתיים.

ברור שזה חלום קלאסי של חוסר אונים. ואמנם הוא מסביב נושא מזערי אך לדעתי מהווה באופן מטאפורי את המצב לא רק האישי שלי אלא גם של המדינה. ויותר חשוב, לדעתי הוא מדבר במיוחד לקהל הציוני הדתי הדמוקרטי.

מצד אחד אמור להיות דרך נכונה לקרוא את ההפטרה. ואמור להיות ספר פשוט שיתאים.

מה כל כך מסובך? הפשט הוא הפשט. אבל לא. לא תמיד ואולי בכלל לא לעיתים קרובות.

מתי הפשט הוא פשוט הפשט? אהבת אחים זאת אהבת אחים. יחד זה יחד. מלחמה זאת מלחמה. מתי הפירושים מבלבלים ולא מסבירים?

אנחנו הציונים הדתיים הדמוקרטיים בתוהו ובוהו. ופתאום הפשט לא פשוט והדרש לא מסביר מה נדרש.

למדנו מצד אחד כמו שהרב עמיטל והרב ליכטנשטיין לימדו אותנו לקחת אחריות על מעשינו, כולל לפרש ולפסוק הלכה על בסיס מה שלמדנו והשכל הישר. לסמוך על יכולותינו לחשוב באופן אוטונומי – לסמוך על הברית בין הישר בעיני ה' והישר לפי ההבנה שלנו. ומצד שני חינכו אותנו לכבד את סמכות רבנינו וגם באופן כללי לכבד סמכויות בחיינו.

אך לפעמים, שום דבר לא עובד. לא הפשט ולא הדרש. אנו בפרדס מוצף ונבהל מהסוד. החלום הסתיים ללא פתרון. כמו בתיקו. אבל אין לנו המזל לחכות לתשבי. ההפטרה צריכה להיאמר עכשיו.

יהודי דתי ציוני דמוקרטי. עליך לענות על התשובות לשאלות הבוערות.

מה זה להיות יהודי בארץ ישראל הנמצא בעולם שלם מחוץ לעולמנו ושונה מעולמנו?

מה הקשר שלך לשכן הלא-יהודי היוצר איתך ברית של שלום?

והשכן שמסרב כרגע לחתום על ברית?

מה זה ה"חזון", מה זה ה"שלום" ומה זה "התקווה"?

איך נדע אם מחשבותינו הם בחירה "בתורה ובמשה עבדו ובנביאי האמת וצדק."

מה מאפיין אותנו הציוני-הדתי-הדמוקרטי?

נשארתי עם שאלותיי המאתגרות.

מה מאפיין אותנו הציוני-הדתי-הדמוקרטי? הרי כל אדם אמור להיאבק עם הדילמות שציינתי.

ופתאום נזכרתי בציטוט של השל מהספר שהבאתי לבימה בחלום: "אנו מתקרבים יותר לבורא עולם כשאנו שואלים שאלות מאשר כשאנו חושבים שיש לנו התשובות.“

אני חושב שהציוני דתי דמוקרטי נאבק כמו "כי שרית" בדיאלקטיקות המורכבות שלנו.

אני חושב שאנשים כמו הרב בני לאו מבינים שבאנו לעולם כדי לתהות, לשאול ולהתבונן. ולדעתי הציוני הדתי של סמוטריץ' נטש את השאלה ואינו מכבד כלל את הקושי בשאלת הדיאלקטיקות. אני מתגעגע ליוסף בורג כפי שבטח אתם מכירים שענה לשאלה, " תורה ועבודה, מה חשוב יותר התורה או העבודה? " והוא ענה ה'ו'.

לצערי התכונה הזאת של התעוזה לשאול לתהות ולשאת יותר ויותר נדיר ופחות ופחות מעורכת.

==

ד"ר מיטשל בקר, פסיכולוג קליני, כתב מאמרים על פסיכואנליזה התייחסותית עם דגש על שימור הדיאלקטיקה בין מודלים מונאדיים. מרצה ומדריך בתכניות לפסיכותרפיה באוניברסיטת בר-אילן ואוניברסיטת תל אביב.