למען הממלכה, למען הרעיון הלאומי, למען הלגיטימיות – אסור לוותר על הטקס הממלכתי.

‏סיפור המחלוקת סביב הטקס גדול הרבה יותר ממה שהוא נראה.‏קורבנות הנאצים החדשים הגיעו מכל חלקי האוכלוסיה – בני קיבוצים, עיירות הפיתוח, בלייני פסטיבל הנובה, חיילים שוטרים ואזרחים שקמו להציל את אחיהם.

‏ברור שבין כל אלה יש השקפות שונות: יש התומכים בממשלה ויש המתנגדים לה, יש שהאמינו בנסיגות ויש שהתנגדו להן, יש ששמרו את השבת ואת חג שמחת התורה מבחינה הלכתית ויש שדרכם אחרת.‏ מטבע הדברים, לא כולם שמחים לראות את הטקס מאורגן ע״י הממשלה.

‏אבל סיפור המחלוקת כאן הוא עמוק יותר. סיפור המחלוקת הוא על שני נושאים שעליהם לא יכולה להיות פשרה: האחד הוא הלגיטימיות. השני הוא הנראטיב.

‏מבחינת הלגיטימיות, יש כאן קבוצה שבעיניה אנחנו פשוט לא לגיטימיים. מבחינה היסטורית דבר לא השתנה. אותה קבוצה העלימה את לוחמי המחתרות מסיפורי תקומת המדינה. אותה קבוצה העלימה את האצ״י ממרד גטו וורשה, העלימו את עליית ״אעלה בתמר״ של יהודי תימן וסיפרו רק על ביל״ו. אותה קבוצה מחקה את עליית תלמידי הבעש״ט, תלמידי הגר״א, גימדו את ניל״י ומחקו כל סיפור ציוני שלא התיישר עם הנראטיב של אנ״ש. רק הם בנו את המדינה ורק להם היא שייכת.

אנחנו רק צריכים להגיד להם תודה. מבחינתם הממשלה הזו אינה לגיטימית מיום הקמתה. מבחינתם שני שליש מהיהודים במדינת ישראל אינם לגיטימיים. הם לגיטימיים לצאת למלחמה ולהיהרג. לא לגיטימיים לבטא את הערכים שלהם בתחומי מדיניות, ממשל, חינוך ותרבות. גם בני משפחות שכולות וגם בני משפחות חטופים אינם לגיטימיים אם לא מתיישרים עם המסר ״הנכון״.‏כעת, מאות משפחות שכולות שרוצות טקס ממלכתי אמיתי, כזה שמאורגן ע״י הממשלה, שקופות ולא קיימות בעיני אופוזיציה מופקרת ואליטות שמפרקות כאן כל חלקה טובה, רק כי זה לא אנ״ש.

אסור להפקיר את הנרטיב למטורפי קפלן

‏אסור להתפשר על הלגיטימיות של ממשלה נבחרת לערוך טקס ממלכתי, בדיוק כמו שאף אחד מהימין לא אירגן טקסים אלטרנטיביים בשנה שבה נחתמו הסכמי אוסלו או בוצעה ההתנתקות למרות הקרע בעם והמחלוקת לגבי הלגיטימיות של המהלכים האלה.

‏הנושא השני הוא הנראטיב. הנראטיב שיצקו אנשי השמאל הפוסט ציונים לימי הזיכרון הממלכתיים בעשרות השנים האחרונות, היה הרסני. הם הושתתו על טשטוש הזהות היהודית הלאומית. במקום שהלקח של השואה יהיה שעלינו להיות חזקים מול אלה המבקשים לסיים את מלאכת הנאצים, הלקח היה שלא נהפוך אנחנו לנאצים. כתוצאה מכך התחלנו לזהות תהליכים… יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוקדש כל כולו לאובדן הפרטי של החיים הצעירים שנגדעו. לא עוד גיבורים. כולנו קורבנות והמטרה היא שקט בכל מחיר.

‏אם נפקיר את הזירה למטורפי קפלן, גם רוח הגבורה, הזהות היהודית, ברית הגורל והערבות ההדדית של ה 07.10.23 יהפכו במקרה הטוב לאבל על האובדן הפרטי ובמקרה הרע, יסבירו לנו שגם בתוך כל אחד מאיתנו יש נוח'בה קטן ושעלינו להוקיע את אלה מתוכנו המבקשים לנצח את האויב (שהרי יש רעים וטובים בשני הצדדים…)

‏חבריי למחנה הלאומי, אין כאן מקום לפשרה

טקסים פרטיים אפשר לעשות כמה שרוצים אבל על הטקס הממלכתי חייבים להיאבק. ‏צריך לזכור כל פרט ופרט, כל אדם ואדם. הטקס הממלכתי חייב להכיל את כולם, כי כל אחד הוא עולם ומלואו. ‏הנראטיב השולט חייב להיות ברית הגורל. ימנים, שמאלנים, אשכנזים, ספרדים, דתיים וחילונים. לכולנו ברית גורל. אויבינו אינם מבחינים בינינו.‏ חייבים להעלות על נס את הערבות ההדדית, את אלה שעזבו הכל להגן על אחיהם. על האלפים הרבים שמילאו את המטוסים, חזרה לארץ להילחם על קיומה של המדינה היהודית.

‏המאבק על הטקס גדול ממה שהוא נראה. במאבק על הלגיטימיות של שני שליש מהעם היהודי, על הקורבנות שרוצים טקס ממלכתי (ושאסור שיהיו שקופים בעינינו) ועל הסיפור האמיתי של ברית הגורל היהודית, אסור להתפשר.

‏זו המחויבות שלנו.‏למען הממלכה, למען הרעיון הלאומי, למען הלגיטימיות – אסור לוותר על הטקס הממלכתי.

==

אריאל קלנר הוא חבר כנסת מטעם הליכוד.