הסופרת והעיתונאית סמדר שיר, מתייחסת לפרידתם של הזמר חנן בן ארי ואישתו הדסה, וקרואת להם לא להתחיל לדגמן גירושים מאושרים. בטור שפרסמה שיר, היא התייחסה לתגובתה של בן ארי לפרידה מבעלה, ולדברים שהוא אמר לה במהלך הופעה שלו אליה היא הגיעה השבוע.
שיר כתבה: "מהרגע שהדסה וחנן בן ארי הודיעו על פרידתם – ורק אלוהים יודע למה בחרו לשתף את האומה דווקא בט"ו באב, הטלפון שלי רתח. כולם ביקשו לדעת אם זיהיתי סימנים מקדימים כשראיינתי את הדסה באפריל. היא נראתה עצובה? מדוכדכת? לא, עניתי לשואלים. היא בעיקר נראתה עייפה. את פרוייקט המופת של גיבורי המלחמה היא כתבה וערכה והפיקה תוך כדי הנקה. שאפו לה. אמא לשבעה. ולעצמי הזכרתי איך הדסה הדפה בתקיפות מנומסת כל שאלה אישית, כמו איפה הכרתם. לפני חצי שנה חשבתי שצניעות דתית גורמת לה לשקול כל מילה".
"בעקבות השאלות, חלפה לי בראש המחשבה לכתוב משהו על הכאב שחווה הקהל כשהכוכב שלו – גם דוס, גם חתיך, גם מוכשר ברמות על, וגם איש משפחה למופת – שובר לו את הלב. בהרהור שני ירדתי מזה. זכותם להתגרש, מן הראוי לכבד את פרטיותם. אבל דווקא הדסה וחנן, שבמהלך 16 שנות נישואיהם באמת הקפידו לשמור את חייהם הפרטיים לעצמם, מפתיעים אותי עכשיו. ולא לטובה".
"היא מהגגת "תחיו, תאהבו, אהבה היא הדבר החזק ביותר בעולם" ואילו הוא, בהופעה חיה, מצביע על אם שבעת ילדיו ושואל את הקהל איך לקרוא לה. "פרודתי לעתיד"? אז רציתי לבקש מכם, הדסה וחנן היקרים והאהובים. עשו טובה ואל תתחילו לדגמן לנו גירושים מאושרים. ברור שיש דבר כזה, אבל אל תקחו ממני את העונג האחרון שנותר לי – לבכות בשקט.
תגובות
סמדר היקרה הם בוחרים לדגמן גירושים ואת בוחרת לכוון לשם עוד יותר את אור הזרקורים. ואני, מטפלת רגשית חשופה למציאות, כנראה הכי קשה שתהיה לי אי פעם בקריירה המקצועית תופסת את הראש ואומרת איפה אתם? איפה את? איפה חנן ואיפה אשתו? מה נסגר?! אנחנו באחת התקופות היותר מאתגרות שהיו לנו כעם, הישראלים, כיהודים בכל כך הרבה מישורים ותהיות. זה מה שעם ישראל צריך עכשיו את חושבת? ועוד מתי זה פורסם בטו באב? בושה וחרפה וחוסר אחריות. יש, וכל כך הרבה לצערי שהמשפחות שלהם התפרקו, חנן ואשתו הם אנשי ציבור בעלי השפעה, זה חוסר אחריות בעיניי "לדגמן גירושים" ועוד יותר חוסר אחריות שלך כמי שמפנה את הביקורת רק על זה. הייתי מצפה שתוסיפי, תצייני ותעודדי פרסומי נגד של כל אותם מפורסמים, אנשי ציבור שחיים באושר, שנלחמים על יחד ננצח, שמפגינים אהבה ולא רק למתוח ביקורת (צודקת) רק על סיפורם הפרטי. אנחנו לא אנשים פרטיים, לא כיהודים. למחשבה לדיבור ולמעשה של כל יחיד יש השפעה מידית על שאר עם ישראל.בבקשה,מזמינה כל מי שקורא את