איני זרה. לא כבשתי אף-לא שעל אחד מאדמה שאינה שלי. אבי, ולפניו סבי, כחלק מיהודים רבים, חיו כאן בארץ ישראל ברציפות דורות רבים יהודים לצד ערבים, כשכנים טובים – לעיתים פחות, ולעיתים עוד פחות – תחת שילטון עות'מני, ותחת הבריטי שהגיע אחריו.

המאבק על פיסת האדמה הזו נמשך אלפי שנים. דרכי הפעולה מגוונות, כשאחת מרכזית היא ניתוק הזיקה של העם לארצו. כבר לפני 2000 שנה הכובש הרומי, במטרה לשבור את רוחם ולדכא את המרידות, הגלה את היהודים מארצם ושינה את שם המחוז מ"יהודה" לפלשתינה.

למשפחה שלי שורשים עמוקים בארץ מימי שלטון התורכים, ואח"כ הבריטים – שנים רבות לפני שהומצא המושג "פלסטין". בפלשתינה א"י חיו יהודים לצד ערבים, כשמעצם התושבות באזור כולם הוגדרו כ"פלשתינאים". הם נשאו דרכון שהממשל הבריטי הנפיק להם עם שם המחוז המפורש, השתמשו במטבעות מיוחדים שהונפקו, וערכם נקוב ב 3 השפות המקומיות: עברית, אנגלית וערבית.

אבי נולד בשנת 1937, בתקופה שבה הבריטים שלטו כאן. תעודת הלידה שלו מספרת שנולד בטבריה, ועליה הודבק בול בערך של 15 מיל, וחותמת רשמית של משרד הבריאות הוטבעה בה. כל המידע במסמך הרשמי של השלטון המקומי בארץ ישראל בתקופה הזו, כתוב ב3 השפות הרשמיות: עברית, אנגלית וערבית. אביו (סבא שלי) נולד ביפו בסוף המאה ה 19, חי בעיר עם משפחתו הראשונה עד הגירוש הגדול של התורכים ב 1917. שפת הדיבור הייתה ערבית, משולבת מעט בעברית.

המקומיים שיודעים לקרוא שפה רשמית ויודעים לעשות את האבחנה בין השמות, ממשיכים להתעלם מהעובדות ההיסטוריות, ולא מעמידים את הציבור על הטעות. להיפך, הם מטשטשים את ההבדל בין המונחים (פלשתינה – פלסטין) והקריאות "פלסטין הכבושה, ב 1948 פלשו אליה היהודים וגנבו את המדינה מתושביה" גוברות מיום ליום. העולם הנאור קונה את המציאות שמוכרים לו מבלי לבדוק את נכונות הפרסום, (עם השנים הפייק עוד יהיה למציאות!), אין לו עניין לבדוק את הטענות לעומקן, והוא סומך על אחרים שיעשו עבורו את הפרשנות.

נראה כי במוסדות האקדמיה הנחשבים ביותר ברחבי העולם, שכחו את הבסיס למחקר מדעי –היצמדות לעובדות. הם מובילים את המחאה הטרנדית של "סילוק כובשים" מ"אדמת מולדת" (של מי?) בשם הצדק והחופש! התפרעויות וקריאות אנטישמיות הפכו לביטוי נשגב של הליברליות המודרנית, כשיוזמה והשתתפות בהפגנות מחאה מבטיחים קבלת אות מגן העם. נראה כי אין יותר הישגים גדולים זמינים על המדף, וכדי להחזיק באחד או שניים שכאלו, יש להמציא הגדרות מחודשות למושג צדק, חופש, ובחייכם – אל תתנו לעובדות להפריע בדרך אל התהילה.

אבל גם אם שינוי המתודות למחקר ואמות המידה המדעיות הן עדיין לא הישג נחרץ של האקדמיה – כי עובדות ניתנות לפירוש ברוח המודרניות והשקפת העולם – בדבר אחד היא כן הצליחה בגדול: לאפשר בשם מדיניות הגיוון והכלה את  הרדידות המחשבתית, הבורות והבינוניות. הכישורים שנדרשים כיום כדי להגיע לעמדות בכירות אינם קשורים ביכולות כגון מצוינות, חשיבה מקורית או אומץ. אלא ביכולת לאמץ טרנד נוכחי, מתייפייף בשם החופש והצדק.

וכדי לנסות להבין את העולם החדש הזה, המקדש את השום דבר המוחשי, ניתן לצפות בסיטקום המעולה "סיינפלד", שהגדיר את עצמו כ-"SHOW ABOUT NOTHING". ובהקשר שלנו, אנחנו מוצאים את קביעתו של ג'ורג' קוסטנזה – "ITS NOT A LIE IF YOU BELIEVE IT"  – רלוונטית מתמיד.

תגידו זאת מספיק פעמים ובסוף גם אתם תתחילו להאמין בשטות הזו.

ורד אטרי היא יועצת ארגונית, מרצה על סיפור סבה שפעל בשנות ה-40 להברחת יהודים דרך הגבולות היבשתיים, ומחברת הספר באותו הנושא – "הוא לא הביט לאחור" (קינמון) 

https://www.e-vrit.co.il/Product/32790/%D7%94%D7%95%D7%90_%D7%9C%D7%90_%D7%94%D7%91%D7%99%D7%98_%D7%9C%D7%90%D7%97%D7%95%D7%A8