בניין האומה מחייב גם מאבק מול אחים טועים ומשסים

ערב תשעה באב שאנו בפתחו השנה, מחייב אותנו אולי ויותר מתמיד לחשבון נפש עמוק ביחס לשורשי הקיטוב בתוככי החברה הישראלית, במבט שטחי וויזואלי ניתן להשתכנע שאנו על סיפה של מלחמת אחים אך זוהי תהודת כזב של קבוצת שוליים האוחזת בכל מיקרופון אפשרי ומחרחרת מדון מהאולפנים המגויסים, אך העם שבשדות מסתבר במקום בריא יותר.

לדבר כיום על אהבת חינם בז'רגון כזה או אחר עשוי להיתפס כנאיביות בשעה שאנו נצבים מול תנועת פרוגרס בעלת זרועות ארוכות הנוגסות בכל פה בלכידות החברתית שלנו שאינה בוחלת בכל אמצעי באשר הוא, ולא תשקוט עד שתקבל את מלא תאוותה בידה – שלטון ללא מצרים בכל מוקדי הכוח במדינה ובפרט סביב שולחן הממשלה, ולכן אין מנוס מלהתמודד במלא העוז מול מגמות מסוכנות אלו ולחשוף את האסטרטגיות ההרסניות בהן נוקטות קבוצות אלו.

אך יחד עם זאת איננו פטורים מלתת את הדעת על ריפוי החברה, העיסוק רק במאבק עשוי לטשטש את הייעוד המרכזי שאנו קרואים אליו.

מרן הראיה קוק זצ"ל, שידע בתקופתו מאבקים שביקשו לנטרל את השפעתו על היישוב היהודי ההולך ונרקם, במאמריו ובפרט באיגרותיו, שרטט שיטה שלמה להתמודדות מלאת גבורה שאינה נבהלת מאלו שניסו בכל מאודם להילחם בקודשי ישראל, ויחד עם זאת תמיד ראה לנגד עיניו את האחריות על כל חלקי האומה גם הקיצוניים ביותר ולא מתוך רפיסות או חוסר אונים כי אם מתוך עמידה איתנה וצלולה שמסוגלת לראות הרבה מעבר לרעשים של הכאן ועכשיו.

וכך כותב הרב קוק לרב מיכל טיקוצינסקי: "אחינו הרחוקים, שאנו מוכרחים לאסור עליהם מלחמה של מגן או גם של תנופה, הננו מ"מ מוזהרים להתנהג בדרך כבוד ונימוס, להלחם על הרע והחטא ולא על רעים וחוטאים, שאולי אינם במציאות אחרי הצירוף הגדול של גלותנו הארוכה, אולי הם שוגגים, אנוסים או מוטעים".  המאבק אינו פרסונאלי של שיסוי וביזוי כי אם בירור ערכי המבקש לסלול דרך של אורה לעם היושב בציון ומתוך הגישה והיחס הזה כותב הרב בהמשך דבריו " וע"י דרכי נעם ונתיבות כבוד ושלום נוכל הרבה יותר לתקן ולהציל מאשר ע"י משטמה וקנטוריה".

מכאן אנו מגיעים לשאלה המהותית ביותר המחייבת את כולנו, התהייה רובצת לפתחו של כל מי שלב רגיש ואכפתי פועם בליבו לעמו, מהי מטרת המאבק ולהיכן הוא אמור להיות מכוון ובעיקר מה אנו מבקשים להשיג באמצעותו?!

הציר המרכזי בהווייתנו כאומה יהודית ובפרט במאה האחרונה עת שבנו לארץ מכורתנו לחונן את עפרה ולהניח את התשתית המוסרית לבניינה של חברה שתהווה את הנדבך המרכזי בתיקון המציאות כולה, החזון הנשגב הזה עובר דרך שלום בית פנימי וכינון חברת מופת הקוראת בשם השם כהמשך קריאתו של אבי האומה, ומכוח זאת איננו נבהלים משוליים קיצוניים ומיואשים שהשפעתם כענני בוקר ביחס לנצחיותה של האומה, וכחלק מהבנה רחבה זאת יש בנו את הסבלנות העוז והחוסן מול שורפי אסמים מטושטשי זהות אך לא גבורת חנופה או רפיסות בפני 'האדון' חלילה, כי אם הבנה בהירה שהאור יגבר על הניסיון להחשיך את טובה של אומתנו ולא נאפשר לפרפורי גסיסה אלו לדרדר את רוחנו לייאוש ולהרס עצמי ציבורי.

הרב קוק בזמנו ניסח את דבריו בבהירות ולא חת אך מתוך כובד ראש ובימים אלו מילותיו מאירים את משעולי חיינו הציבוריים כדברי נבואה ממש: "אע"פ שמלחמה כבדה אנו חייבים להלחם עם הלאומיים היבשים, בעלי "יהודים בלא יהדות", .. מ"מ אנו חייבים מעבר מזה, להשמר מאד שלא לנתק את פתיל האחדות והאחוה, … כי למודים אנו למדי לדעת מה מלחמת אחים יכולה לעשות לנו, בפרט בראשית דרכנו בישוב הארץ, ובעודנו כ"כ מועטים וחלושי כח ומוקפים משונאים מחוץ מכל עברים".

באשר על כן, אם את טובת האומה אנו חפצים שומה עלינו לגלות אחריות 'ועצבים של ברזל' לאור המתקפות משולחות הרסן של אחינו לבל להיגרר להרס עצמי חברתי אותו ידענו ערב חורבן בית שני. איני מבקש להיתמם. עומדת לנגד עיניי מכונת ההרס המשומנת שתנועת הפרוגרס מנסה דרכה להחריב מכל הבא לידה, בצבא בכלכלה באקדמיה במערכת המשפט בפקידות הבכירה וברחובה של עיר, אך מאידך עלינו לשאוב השראה מדבריו של הרב קוק שהפכו לסלוגן מפורסם 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה' שאינו הגיג בעלמא.

זאת תפיסת חיים שלמה, שהדרך המפותלת לבניינה של האומה עוברת גם דרך מאבק מול אחים טועים ומשסים ויחד עם זאת ידנו לעולם תישאר מושטת לאחוות אמת, לא מתוך פחדנות סהרורית או טשטוש זהות, כי אם מתוך אחריות לאומית וראיית ייעודה של האומה, כאב שאינו חדל מלחבק ולאהוב את בנו גם כשזה מבעט בו בהתבגרותו ואינו פוסק מלהדהד בתוכיותו את האוצר הגלום בנפשו הסוערת של בנו יקירו. הביפולריות הציבורית מבטאת חלק אינטגרלי מגיבוש הזהות היהודית והלאומית שאינו קל אך כנראה הכרחי בבניית הלכידות הישראלית לאחר 2000 שנות גלות.

זאת ועוד, מטרת המאבק אינו כדי להכריע פרסונאלית את אחיי מהמתרס שמעבר, כי אם את אהבתם וטובת האומה כולה אנו מבקשים למרות התכחשותם והתנגדותם לאחווה אנו נאמר בפה מלא "את אחיי אנוכי מבקש".