שאלה

מה צריכה לעשות בחורה מבוגרת שלא התחתנה, והשעון הביולוגי מתקתק? האם לקבל תרומת זרע?

תשובה

השאלה מתחלקת לשני חלקים: הצד ההלכתי והצד המוסרי.

מבחינה הלכתית, ודאי אסור לקבל זרע ישראל, הרי כבר נאמר במפורש בגמרא יבמות (לז ב) שאסור לאדם להוליד משתי נשים בשתי מקומות שונים, שאין ידוע ומפורסם אבי הילדים, כדי שלא יבוא אח לשאת אחותו. וכן נפסק בשולחן ערוך (אה"ע ב יא). וכדומה, אסור לייבם בתוך שלושה חודשים (יבמות מא א. ב"ש אה"ע יג סק"א) מחשש תקלות בעתיד. אלא כל זה לגבי תרומה מזרע ישראל אבל לא מזרע גוי (שו"ת אגרות משה אה"ע א י, עא. ב יא. ד לב אות ה. אמנם הגרמ"פ רק מתיר שם לנשואה).

וכל שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו נקרא שתוקי (משנה קידושין סט א), ונמנה ברשימת פסולי החיתון (עיין שו"ת שרידי אש א עט). אמנם בשו"ת יביע אומר (י אה"ע י), הגר"ע יוסף כתב להתיר ילד כזה לבוא בקהל (אמנם כל זה בדיעבד ולא לכתחילה, אך הוא מעיקר הדין). לכן יתכן שהקשיים ההלכתיים ניתנים לפתרון.

אבל יש לפסול את האפשרות מכל וכל, מבחינה מוסרית, וזה בעצמו איסור הלכתי מן היותר חמורים.

ודאי רואים בתורה שרצון האישה ללדת הוא עניין קיומי, וחייה אינם חיים כשלא תלד, כמו שאמרה רחל אמנו: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" (בראשית ל א). וכן בשו"ת אגרות משה (אה"ע א י), הגרמ"פ משתמש בנימוק זה: "ידוע גם מהאמהות הקדושות שרצו להוליד וכל נשי דעלמא כן". אבל הבעיה המוסרית לא פתירה: זה לא מוסרי כלפי הילד. ילד צריך אבא ואמא. כך ברא הקדוש ברוך-הוא את עולמו. אנחנו יודעים שיש אלמנות, ויש גם גרושות – אבל זו באמת טרגדיה. אך בודאי אין זה לכתחילה. יש גם חד-הוריות שילדו מחוץ לנישואים, אך גם זה מצב נתון. אבל ילד צריך אבא ואמא אוהבים זה את זו.

ומה לגבי מצוקתה של הרווקה המבוגרת? אנחנו מבינים שהבחורה רוצה להתחתן, וצמאה להעניק אהבה ליצור קטן וחמוד – אבל למה מראש לייצר ילד למשפחה חד-הורית? הוא יהיה מסכן, זה לפעמים גרוע מאב שמת, כי לאותו ילד יש לפחות דמות אב. הרי קוראים לילד "יתום" אפילו כשרק אחד מהוריו איננו. כך גם בגירושין – האבא נמצא בעולם. אך לילד מתרומת זרע – אין כלום. ילדים שנולדו מתרומת זרע מתעוררים לפעמים בלילה, ובוכים: אבא, אבא.

וכבר כתבו גדולי ישראל בעניין: כלל גדול בידינו שאין מטיבים לאחד תוך גרימת רע לשני.