האמירה "אתה הראש אתה אשם" באה להזכיר לראש הממשלה נתניהו את כובד משקלה של הנשיאה באחריות. היא טעונה משקעים פוליטיים שקדמו ל-7.10, ונוח לנתניהו שהיא מנוהלת כמאבק בין שמאל לימין, בין הדרג הבכיר בצה"ל לדרג המדיני. אני מאמין שנתניהו הוא הנושא באחריות על המדיניות שטיפח במשך שנות שלטונו הרבות מול עזה ובתפיסה הביטחונית הכללית, אבל בנושא הזה לא חפים מפשע דרך הנסיגות והוויתורים של קודמיו שהביאונו עד הלום (למען האמת, גם בהם הוא נטל חלק). אפשר גם לציין את המאבק שלו בצבא שהוא אסוני, אבל קצרה היריעה ואין מטרת הדיון לנתח את אלו במאמר זה.

אני רוצה לדבר על מצב הדשדוש הנוכחי, בו אנו חוטפים בכל הגזרות כשאין יעד באופק. הצפון מלכתחילה הוקרב למען המטרה ברצועת עזה, רק ששם המטרה התכסתה ערפל ומבוכה והצפון רק ממשיך לחטוף יותר ויותר. אנחנו בסבבי ב' וג' של מילואים עם פחות סבלנות של מעסיקים, פחות רוח גבית ופחות אחוזי התייצבות. כשנחתה עלינו מתקפת הפתע גילינו כוחות על של התייצבות להדוף את האויב. רצנו ספרינט ועכשיו אנחנו מגלים שאנחנו במרתון. מרתון עם חוסר אמון קיצוני של רבים בהנהגה וטרלול סביב השוויון בגיוס ועוד סוגיות שמפלגות את החברה.

ישראל במלחמה ארוכה, וכל זב חוטם, או ח'ותים, שש לתקוף אותה. מטול כרם ועד סוריה, כל מטיף ומחבל דרגה ו', מלהיב את הכוחות המקומיים, בנוסף הפכנו למוקד עניין פרוגרסיבי קיצוני לבעיית זהות של המערב.

ישראל חייבת לגלות עליונות חד משמעית במרחב. הכיבוש, ואז דשדוש בעזה, והנסיגה מגבול הצפון – לא העבירו בצורה חדה את המסר לאזור.נתניהו חייב לאמץ את הסלוגן: "אתה הראש, אתה אשם".ראש וראשונים לפורענות, המושכים בחוטים והכוח הדומיננטי שמאתגר את ישראל – איראן. אם ישראל חפצת חיים, היא חייבת להכות בראש, ולא רק בזרועות.

בעבר פגיעה באיראן, הובילה לאזהרות מפני הפרוקסי שלהם; חיזבאללה וחמאס אשר יגיבו בעצמה. כעת, וכבר מתחילת המערכה, אנחנו שם. במקום ללכת על נסראללה, ללכת גם על מי שמאחורי גבו.

יתרה מזו, איראן בעצמה ובשמה כבר טבלה ידיים בקלחת. שיגרה טילים וכטב"מים אל מרכזי האוכלוסיה שלנו. ואנחנו? בתגובה שמזכירה את הסבבים בעזה שהביאונו עד השבעה באוקטובר. במקום להתייחס ברצינות לרקטות, להצהרות חמאס, לבניית היכולות – העדפנו לקנות שקט תרתי משמע. כך גם מול חיזבאללה וכעת מול איראן. חוזרים על אותן טעויות, עם אותה מדיניות. תמיד תגובות מדודות, תמיד קשקושים על אינטרסים אזוריים וחשש מהסלמה, ו-"נבחר את הזמן והמקום המתאימים לנו". שמחה תורה תשפ"ד, היה מועד לא מתאים, שלא אנחנו בחרנו.

מה, אתה מעוניין בעוד מערכה? ישאלו השואלים. אז בוקר טוב. אנחנו כעת במערכה ארוכה, בעזה, בצפון וביהודה ושומרון עם ידיים איראניות מיו"ש ועד תימן. היא זו שדואגת לנשק וכסף לכל מגלומן, רדיקל או שבוז מהחיים שבא לו לפגע בישראל ולקבל מעמד ויוקרה בשכונה.דשדוש של ישראל יגרור עוד ועוד מעגלים שיצטרפו ל"חגיגה", והמשך הסכסוכים הפנימיים אצלנו ישדרו עוד חולשה . הגיע הזמן להסתכל באומץ על האפשרויות, לתת מכה ניצחת, בדמות הגרעין, או מצבורי הדלק, או כל מטרה אסטרטגית שתכה את איראן בשוק, ותעביר את המסר שבעל הבית השתגע והוא פה כדי להישאר.

לנתניהו, שמדיניותו הנ"ל הביאתנו עד הלום, יש הזדמנות לרדת מעל במת ההיסטוריה כשהוא מוריד את איראן על ברכיה, לאחר שנות הטפה בעניין האיראני. יקח אחריות, יגיד 'אני את שלי מול איראן עשיתי', וייתן את המושכות לבאים אחריו. לנו הדבר יביא לנקודת סיום, שאפילו תוכל ליצור שקט אזורי, ולהעצים עוד את הברית בין הגורמים המתונים באזור. רק צריך אומץ, מנהיגות וחזון למדינת ישראל ולמרחב בו היא נמצאת.

=======

אור יזרעאלי, מילואימניק, איש תקשורת ובימים אלו יוצא ספרו השני: "שירה לוגמים בכפית"