הרצוג מתריע: האשמות בבגידה יכולות להביא לרצח

לדברי הרצוג: "היום שמעתי שוב מילים מזעזעות כאלה – שנאמרו כחלק ממתקפה שפלה על איריס חיים, אימו של יותם חיים זכרו לברכה; מילים שכמובן לא אחזור עליהן כאן. עצם העובדה שאני צריך בכלל לדבר על זה, כשאנחנו באמצע מלחמה; ביום שמשפחות אהובות שחרב עליהן עולמן טומנות בבתי העלמין הצבאיים את היקר להן מכל – מעורר בי חלחלה קשה ובושה."

"אבל כשהמשפחות השכולות מבקשות ממני שוב ושוב, אני חש חובה לזעוק את זעקתן ותחינתן – שקורבנן לא היה לשווא" אמר הרצוג. כשהשיח הופך להיות אלים כל כך, כשאנשים מאשימים זה את זה בבגידה, כשקבוצות מסיתות ומאשימות זו את זו בניסיון לפורר ולהחריב את המדינה – ברור לכולנו שמשהו נורא קורה כאן. משהו שמתחיל באלימות מילולית, אבל אני חושש שממש לא יסתיים שם."

איריס חיים מגיבה למורה שתקף אותה: "מוחלת לך"

הרצוג הוסיף "אנחנו בתקופה כל כך רגישה, כואבת ומתוחה, ואסור לנו לשכוח שהאויבים המרים והאכזרים שלנו חוגגים כשהם שומעים ורואים אלימות ושנאה עיוורת כזו בתוכנו – ברחובות, באולפנים, בחדרי הוועדות והדיונים ובכל מרחבי הרשת. אסור, פשוט אסור, שאמירות מהסוג האלים ביותר – ובעיקר האשמות מפורשות או מרומזות בבגידה: נגד משפחות חטופים ומשפחות שכולות, נגד הרמטכ"ל ומפקדי צה"ל וגופי הביטחון, נגד נשות ואנשי תקשורת, נגד מערכת המשפט והשופטים, נגד חברי כנסת ושרים, נגד ראש ממשלה מכהן – יהפכו לדבר שבשגרה. לדבר שאדישים כלפיו ולא מוחים עליו בתקיפות."

הרצוג סיים: "שיהיה ברור – אין לי כל כוונה לעשות השוואה או סימטריה מזויפת. לא כל ההתקפות שוות בחומרתן, וביקורת, מחאה והפגנה הן זכות דמוקרטית קריטית – הן כנגד השלטון והן בעדו. אבל אנחנו חייבים לשים גבול לאלימות המילולית והשנאה שמביאות אותנו שוב לעברי פי פחת. כמו שאמרתי פעם אחר פעם גם בתקופת הממשלה הקודמת – אלימות מילולית היא אלימות לכל דבר והאשמות בבגידה יכולות להביא לרצח! האמנם לא למדנו כלום מההיסטוריה שלנו?!"