הרב יוסף: מה הם יודעים מהחיים שלהם?

יצחק מאיר

הם פסולים לדיינות ופוסקים לפי חוקים שכמה אנשים המציאו,

מיואש כל כך

מה הם לא יודעים? הם לא יודעים לזרוק אבנים וחיתולים. הם לא יודעים לפגוע במכונית של גולדקנופף. תתביישו.

"תּוֹעֶלֶת הֲדָדית"

דַּעַת הָרַבִּי מִלְּיוּבָּאוִיטְשׁ (ו' בְּתִשְׁרֵי תשכ"ח) [הַמִּדְרָשׁ מְסַפֵּר כִּי יִשָּׂשׂכָר וּזְבוּלוּן, שְׁנַיִם מִשְּׁנֵים עָשָׂר הַשְּׁבָטִים, קִיְּמוּ בֵּינֵיהֶם שֻׁתָּפוּת. זְבוּלוּן עָסַק בְּמִסְחָר, וְאִילּוּ יִשָּׂשׂכָר לָמַד תּוֹרָה. לְפִי הַתַּלְמוּד, הֶסְכֵּם דּוֹמֶה שֶׁעָרַךְ דָּוִד הַמֶּלֶךְ...

דַּעַת הָרַבִּי מִלְּיוּבָּאוִיטְשׁ (ו' בְּתִשְׁרֵי תשכ"ח) [הַמִּדְרָשׁ מְסַפֵּר כִּי יִשָּׂשׂכָר וּזְבוּלוּן, שְׁנַיִם מִשְּׁנֵים עָשָׂר הַשְּׁבָטִים, קִיְּמוּ בֵּינֵיהֶם שֻׁתָּפוּת. זְבוּלוּן עָסַק בְּמִסְחָר, וְאִילּוּ יִשָּׂשׂכָר לָמַד תּוֹרָה. לְפִי הַתַּלְמוּד, הֶסְכֵּם דּוֹמֶה שֶׁעָרַךְ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עִם שַׂר צְבָאוֹ יוֹאָב, הֵבִיא לְעַם יִשְׂרָאֵל נִצְחוֹנוֹת צְבָאִיִּים]. בִּזְמַן דָּוִד, עִנְיָנוֹ וְתַפְקִידוֹ שֶׁל דָּוִד הָיָה לוֹמַר אֶת הַתְּפִלּוֹת וְאֶת הַתְּהִלִּים שֶׁלּוֹ וְכוּ', וּלְצִדּוֹ הָיָה "יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא". רַק מִפְּנֵי שֶׁדָּוִד הָיָה יוֹשֵׁב בַּתּוֹרָה, וְרַק מִפְּנֵי שֶׁיּוֹאָב בֶּן צְרוּיָה הָיָה עוֹסֵק בַּמִּלְחָמָה, בִּזְכוּת שְׁנֵי הַדְּבָרִים יַחַד הִתְאַפְשֵׁר הַנִּצָּחוֹן. לוּלֵא לִמּוּד דָּוִד בְּתוֹרָתוֹ, לֹא הָיָה יוֹאָב מְנַצֵּחַ בַּמִּלְחָמָה, וְהַהֶסְבֵּר הוּא כִּפְשׁוּטוֹ - לֹא הָיוּ בְּפִי יוֹאָב כָּל טְעָנוֹת לוּלֵא עָמְדָה מֵאֲחוֹרָיו הַתּוֹרָה, שֶׁכֵּן הַתּוֹרָה הִיא שֶׁאוֹמֶרֶת שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, שַׁיֶּכֶת לְ"גּוֹי קָדוֹשׁ". וְגַם בְּדָוִד לְבַדּוֹ בְּלִמּוּד תּוֹרָתוֹ לֹא דַּי, כֵּיוָן שֶׁרְצוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַנִּצָּחוֹן יַעֲבֹר בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, וְלָכֵן הָיָה צֹרֶךְ בְּ"יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא", שֶׁיֹּאחַז בִּכְלִי נֶשֶׁק וְיִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת ה'. וְגַם כָּאן, עַל דֶּרֶךְ הַנֶּאֱמָר עַל יִשָּׂשׂכָר וּזְבוּלוּן, "הִקְדִּים זְבוּלוּן לְיִשָּׂשׂכָר" – מִשּׁוּם שֶׁמְּסִירַת הַנֶּפֶשׁ בְּפֹעַל, הַהִתְיַצְּבוּת בְּסַכָּנָה, נִדְרֶשֶׁת מִמִּי שֶׁנִּמְצָא בַּצָּבָא, בַּמִּלְחָמָה, "וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא". וְלָכֵן הוּא קוֹדֵם לְיִשָּׂשׂכָר, וְהוּא קוֹדֵם גַּם בְּעִנְיָנִים אֵלֶּה. אוּלָם עָלָיו לָדַעַת, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנָּחוּץ עִנְיָן זֶה שֶׁל הָעוֹמֵד עַל הַגְּבוּל וְשֶׁל יֹצֵא הַצָּבָא בְּיִשְׂרָאֵל, כָּךְ יֵשׁ הֶכְרֵחַ בְּ"דָּוִד עוֹסֵק בַּתּוֹרָה", שֶׁכֵּן לוּלֵא הָיָה דָּוִד עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, לֹא הָיָה יוֹאָב מְנַצֵּחַ בַּמִּלְחָמָה. כָּל אָדָם חָפֵץ בְּמָשָׁל מֵהַמִּקְצוֹעַ שֶׁלּוֹ; אָנוּ רוֹאִים בַּצָּבָא גּוּפָא מָה יִהְיוּ הַתּוֹצָאוֹת אִם הַמְּפַקֵּד עַל הַצָּבָא יֹאמַר, שֶׁאֵין זֶה הֹגֶן שֶׁאֶת בְּנוֹ אוֹ אֶת חֲבֵרוֹ הוּא מַצִּיב עַל הַגְּבוּל וּמַעֲמִיד אוֹתוֹ בְּסַכָּנָה, וְאִלּוּ הוּא עַצְמוֹ יוֹשֵׁב בְּמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ בָּעֹרֶף, וּמְחַבֵּר אֶת תַּכְסִיסֵי הַמִּלְחָמָה וְאֶת הַתָּכְנִיּוֹת לַמִּלְחָמָה שֶׁעַל פִּיהֶן תִּתְנַהֵל הַמִּלְחָמָה. יוֹשֵׁב הוּא בְּמָקוֹם מוּגָן, רָחוֹק מִן הַחֲזִית, וְשָׁם הוּא יוֹשֵׁב בְּרֹגַע בְּקוֹר רוּחַ וּבִמְנוּחָה, וּמֵכִין אֶת הַתָּכְנִיּוֹת שֶׁעַל פִּיהֶן יִלְחֲמוּ אֲחֵרִים?! מִמֵּילָא הוּא יָכוֹל לִצְעוֹק: הֲיִתָּכֵן? אֶת הַזּוּלָת אַתָּה מַעֲמִיד בְּסַכָּנָה, "וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹּה?" - "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?" הוּא יִנְעַל אֵפוֹא אֶת הַמִּפְקָדָה וְיֵצֵא אֶל הַחֲזִית... אֲבָל אָז לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹּא יָבִיא תּוֹעֶלֶת, אֶלָּא הוּא יָבִיא לְחֻרְבָּן, הוּא יָבִיא רַחֲמָנָא לִצְּלַן לְהֵפֶךְ הַנִּצָּחוֹן. כְּשֵׁם שֶׁבַּצָּבָא גּוּפָא, כְּדֵי שֶׁהַחַיָּל בַּחֲזִית יְנַצֵּחַ, הוּא זָקוּק לַמְּפַקַּד הָרָאשִׁי שֶׁיֵּשֵׁב בְּמָקוֹם בָּטוּחַ, וְיָכִין אֶת הַתָּכְנִיּוֹת שֶׁעַל פִּיהֶן יִלָּחֵם הַחַיָּל - כָּךְ, בְּמוּבָן רָחָב יוֹתֵר, בִּכְלָלוּת הָעָם כֻּלּוֹ: כְּדֵי שֶׁהַצָּבָא, יַחַד עִם הַמְּפַקֵּד שֶׁלּוֹ, יַצְלִיחַ בְּתָכְנִיּוֹתָיו הַפּוֹעֲלוֹת בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע - הוּא זָקוּק לְ"דָּוִד עוֹסֵק בַּתּוֹרָה", לְאֵלּוּ הַמְּכִינִים אֶת כָּל הַתָּכְנִיּוֹת הָרוּחָנִיּוּת, כְּדֵי שֶׁיַּצְלִיחוּ הַתָּכְנִיּוֹת הַגַּשְׁמִיּוּת. אִם הֵם יַעַזְבוּ אֶת עֲרִיכַת הַתָּכְנִיּוֹת הָרוּחָנִיּוּת, לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹּא יָבִיאוּ תּוֹעֶלֶת, אֶלָּא רַחֲמָנָא לִצְּלַן הֵם יָבִיאוּ לְהֵפֶךְ הַנִּצָּחוֹן וּלְהֵפֶךְ מַפָּלַת הָאוֹיֵב. וְלָכֵן, כְּשֵׁם שֶׁעָרִיק הוּא כִּנּוּיוֹ שֶׁל מִי שֶׁנִּמְלַט מֵהַחֲזִית, אִם רַק הֻצַּב בַּחֲזִית - כָּךְ עָרִיק הוּא מִי שֶׁהוֹשִׁיבוּהוּ בִּישִׁיבָה, כְּדֵי שֶׁיֵּשֵׁב שָׁם לִלְמֹד תּוֹרָה יוֹמָם וְלַיְלָה, שֶׁכֵּן בִּזְכוּת הַתּוֹרָה נִצּוֹלוּ - בִּזְכוּת הָעֵסֶק בַּתּוֹרָה הָיָה יוֹאָב מְנַצֵּחַ בַּצָּבָא; אִם הוּא סוֹגֵר אֶת הַגְּמָרָא וּבוֹרֵחַ, כֵּיוָן שֶׁרְצוֹנוֹ לְהוֹכִיחַ כִּי גַּם הוּא לוֹחֵם, וְגַם לוֹ מַגִּיעָה "מֵדַלְיָה" וְכוּ' וְכוּ' - אֲזַי לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁאֵין הוּא מְסַיֵּעַ לַנִּצָּחוֹן, אֶלָּא אַדְּרַבָּה – הוּא עֲרִיק הָעוֹרֵק מִמְּקוֹמוֹ וּפוֹתֵחַ אֶת הַחֲזִית לִפְנֵי הָאוֹיֵב. בִּפְרָט זֶה, הַנִּסָּיוֹן שֶׁלּוֹ קָשֶׁה עוֹד יוֹתֵר, וּמִמֵּילָא גַּם שְׂכָרוֹ גָּדוֹל יוֹתֵר: זֶה שֶׁנִּמְצָא בַּחֲזִית - הַכֹּל טוֹפְחִים עַל שִׁכְמוֹ, מַעֲנִיקִים לוֹ צִיּוּנֵי כָּבוֹד וּמַדְפִּיסִים אֶת שְׁמוֹ בָּעִתּוֹנִים, מַעֲלִים אוֹתוֹ בְּדַרְגָּא, וְהוּא זוֹכֶה לְכָבוֹד רָב הוּא וּבְנֵי בֵּיתוֹ וּבָנָיו וּבְנֵי בָּנָיו - עַל כָּךְ שֶׁהָיָה בַּחֲזִית וְיָרָה, מִבְּלִי לְפַחֵד, וְכָבַשׁ עִיר פְּלוֹנִית וּמוֹשָׁב פְּלוֹנִי. וְאִלּוּ זֶה הַיּוֹשֵׁב בָּעֹרֶף - יֵשׁ שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים בַּמֶּה הוּא עוֹסֵק, וְהֵם מְחָרְפִים וּמְגַדְּפִים: הֲיִתָּכֵן? "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?" אֲפִילּוּ אֵלּוּ הַיּוֹדְעִים כִּי הוּא יָשַׁב בָּעֹרֶף וּמִשָּׂם סִפֵּק מָזוֹן וּמַאֲכָל לַאֲנָשִׁים הַיּוֹצְאִים לַצָּבָא, שֶׁאִם לֹא יִהְיֶה לָהֶם מָזוֹן וּמַאֲכָל, לֹא תּוֹעִיל לָהֶם הַעֻבְדָּה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָם כְּלֵי נֶשֶׁק - וּמָזוֹן וּמַאֲכָל גַּשְׁמִיִּים זְקוּקִים לְמָזוֹן וּמַאֲכָל רוּחָנִיִּים, וְאִם אֵין מְסַפְּקִים אֶת הַמָּזוֹן וְהַמַּאֲכָל הָרוּחָנִיִּים, אֲזַי אֵין נִצָּחוֹן בַּמִּלְחָמָה - אֲפִלּוּ בְּעֵינֵיהֶם חֶלְקוֹ גָּרוּעַ: הַשְׁפָּעָתוֹ אֵינָהּ נִכֶּרֶת לָעַיִן, עַד שֶׁ"נָשִׁים מוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה" -כִּלְשׁוֹן הַגְּמָרָא - סוֹבְבוֹת וְצוֹעֲקוֹת: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה!" פַּחְדָן אַתָּה! אִם יֵלֵךְ לְהַסְבִּיר לָהֶם שֶׁהַתּוֹרָה חֲשׁוּבָה, שֶׁהִיא הָ"עֹרֶף" וְהַיְּסוֹד שֶׁעָלָיו בָּנוּי הַנִּצָּחוֹן הַגַּשְׁמִי - אֵין לָהֶם סַבְלָנוּת לִשְׁמֹעַ. וְזֹאת, וּבְעִקָּר הֵם אֵינָם רוֹצִים כְּלָל לְהָבִין זֹאת. מִמֵּילָא עַל צִיּוּנֵי כָּבוֹד לֹא שַׁיָּךְ כְּלָל לְדַבֵּר; אֲשֶׁר לְהוֹפָעָתוֹ בָּעִתּוֹן בְּכוֹתֶרֶת גְּדוֹלָה - הַלְוַאי שֶׁלֹּא יוֹפִיעַ בְּעִתּוֹן לִגְנַאי, אֲבָל לְשֶׁבַח וַדַּאי לֹא יוֹפִיעַ. אַחַר כָּךְ, בְּבוֹאוֹ הַבַּיְתָה, שׁוֹאֶלֶת אוֹתוֹ רַעְיָתוֹ: יוֹדֵעַ אַתָּה, הַשָּׁכֵן הֵבִיא מֵהַמִּלְחָמָה טַנְק שָׁלֵם, וְאִלּוּ אַתָּה הֵבֵאתָ אִתְּךָ גְּמָרָא יְשָׁנָה שֶׁהֻדְפְּסָה לִפְנֵי מֵאָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, בַּשָּׁנִים כְּתִקּוּנָם. הַאִם אֶפְשָׁר לְהַשְׁווֹת טַנְק לִגְמָרָא יְשָׁנָה? הַאִם עֲבוּר גְּמָרָא זוֹ הָיָה צֹרֶךְ בְּכָל הָרַעַשׁ וְהַמְּהוּמָה? וְאֵין לוֹ מָה לְהָשִׁיב. אוּלָם זֶהוּ תַּפְקִידָהּ שֶׁל "תּוֹרָה אוֹר", שֶׁהִיא מְאִירָה כָּל עִנְיָן כְּפִי שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת. וּבְעִנְיָנֵנוּ, כְּשֵׁם שֶׁנְּחוּצָה מְצִיאוּתוֹ שֶׁל "יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא", כָּךְ נְחוּצָה מְצִיאוּתוֹ שֶׁל "דָּוִד עוֹסֵק בַּתּוֹרָה". וְאַדְּרַבָּה – דָּוִד הָיָה הַמֶּלֶךְ, וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה הָיָה הַשַּׂר שֶׁלּוֹ. אוּלָם, מִי כָּבַשׁ אֶת הֶעָרִים? הַכּוֹבֵשׁ הָיָה יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה. וְלָכֵן, אֵלּוּ הָרוֹאִים לְעֵינֵי בָּשָׂר, וְאֵינָם רוֹצִים לְהִתְבּוֹנֵן מְעַט יוֹתֵר לָעֹמֶק כֵּיצַד מְנַצְּחִים בַּמִּלְחָמָה, הֵם רוֹאִים שֶׁהָעִנְיָן הָאַחֲרוֹן בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע הוּא, שֶׁעוֹמֵד בֶּן אָדָם עַל הַחֲזִית וְיוֹרֶה. אֲבָל כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד שָׁם, יֵשׁ צֹרֶךְ בְּכַמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים לִפְנֵי זֶה, וְנָשִׁים וָטָף, שֶׁיָּכִינוּ אֶת הָעֹרֶף. וּמִלְּבַד זֹאת יֵשׁ צֹרֶךְ בָּעִקָּר שֶׁבְּכָל הָעִקָּרִים – בְּמִי שֶׁיִּדְאַג לְכָךְ שֶׁהַחַיָּל יִהְיֶה אָדָם חַי. מִשּׁוּם שֶׁאִם רַחֲמָנָא לִצְּלַן אֵינוֹ חַי, אַף אִם כָּל כְּלֵי הַנֶּשֶׁק תַּחַת יָדוֹ, כּוֹלֵל הַטּוֹבִים וְהַמְּשֻׁבָּחִים בְּיוֹתֵר וְכוּ' – מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ חַי, לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה. אִם כֵּן, "הִיא חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ" – כָּאן הַמָּקוֹם לְעִנְיָנָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה: עַל יְדֵי מָה נַעֲשָׂה הַחַיָּל "חַי"? - כְּשֶׁיֶּשְׁנוֹ יְהוּדִי לוֹמֵד תּוֹרָה, וַאֲזַי הִיא "מַגְּנָא וּמַצְּלָא" עַל לוֹמֵד הַתּוֹרָה, וּמֵגִנָּהּ עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל. * * *

איש המגזר

שורש נשמת האומה הישראלית הוא להתבטל לחלוטין כלפי מאורי הדור שכולם רק במגזר החרדי. נפש האדם הישראלי נגעלת עד עומקה מרבנים שאינם מהלכים בכובע וחליפה. אוי לו לדור שכך עלתה...

שורש נשמת האומה הישראלית הוא להתבטל לחלוטין כלפי מאורי הדור שכולם רק במגזר החרדי. נפש האדם הישראלי נגעלת עד עומקה מרבנים שאינם מהלכים בכובע וחליפה. אוי לו לדור שכך עלתה בימיו.

נחמיה

כולנו תומכים במאבקם של בני התורה אולם יש לזכור כי חרדי אמיתי אוכל רק את מותג בשורה בהכשר פאר הכשרות. הציבור כולו בהמוניו דורש חד משמעית רק פאר הכשרות. גם...

כולנו תומכים במאבקם של בני התורה אולם יש לזכור כי חרדי אמיתי אוכל רק את מותג בשורה בהכשר פאר הכשרות. הציבור כולו בהמוניו דורש חד משמעית רק פאר הכשרות. גם חילונים מצביעי מרץ הרוצים להימנע מהטמטום באכילת מאכלות אסורים. רק הבשר הזה באמת כשר וגם הרבה יותר טעים אומר נ. מהנדס מרמת השרון. ג. עקרת בית מהמגזר המסורתי: כל עקרות הבית המגזר מדברות רק על דבר אחד - בשר של פאר הכשרות. כולנו קונות רק אותו ומתלהבות ממנו. נ.עקרת בית מהמגזר המסורתי - לפני שבעלי הולך לכדורגל תמיד אומר לי להכין לו בשר אבל רק של פאר הכשרות. בזכות אכילת בשר כשר באמת; נזכה אנחנו לנצח בכדורגל הוא אומר. ג. שדכנית ידועה בציבור הדתי לאומי: השאלה הראשונה שהורים שואלים אם בבית נכנס רק פאר הכשרות? אם לא הם לא שומעים! כל איש בציבור הדתי לאומי יודע אם לא נכנס לביתו רק פאר הכשרות לא יוכל להוציא את ילדיו לשידוכים!!!

חיים טוויל

לפיד אל תמכור אותנו עם רובים לערבים ותפחיד .אנחנו מדבריחם על שירות לאומי ולא אין מעונות אין צהרון.

מאור

הרי החרדים הציעו 3000 כדי להקים חטיבה.כלומר יש רצון שהרבה שלא לומדים יתגייסו. באה היועצת ופירשה את בג"ץ שלא קבע מכסה בדרך המחמירה של 3000 חוץ 1800 כלומר החרדים יראו...

הרי החרדים הציעו 3000 כדי להקים חטיבה.כלומר יש רצון שהרבה שלא לומדים יתגייסו. באה היועצת ופירשה את בג"ץ שלא קבע מכסה בדרך המחמירה של 3000 חוץ 1800 כלומר החרדים יראו שנכנסים בהם יאמרו לא להתגייס וכך הבעיה תשאר כי לא נראה לי שרוצים לפטור.שלא נדבר על הסנקציות.כל זה יוצר אנטגוניזם.ולדעתי זה מה שרצו.

אלטבך

יכל לדרוש לכתוב משהו על התורה.אבל ה וא כל כך לא מאמין לדעתי בדרך החרדית לכן העדיף לשתוק.רק שילמד רמב"ם ויראה שיש לחלרדים הרבה צדק .א.הרמב"ם כותב יעסוק רוב היום...

יכל לדרוש לכתוב משהו על התורה.אבל ה וא כל כך לא מאמין לדעתי בדרך החרדית לכן העדיף לשתוק.רק שילמד רמב"ם ויראה שיש לחלרדים הרבה צדק .א.הרמב"ם כותב יעסוק רוב היום בתורה.ב.אם יש חברה שמקלקלת יברח להרים ויתבודד עדיף מאשר יתקלקל.מראה כמה חשוב לשמור על הדרך וזה עדין לא קיים בצבא מעדות ברורה.

קובי

אז איך הם יקבעו האם זה עוזר או לא אם הם לא מאמינים.זה תוצאה ידועה מראש

רונן

משפחת יוסף המושחטת השתלטה על הרבנות והפכה אותה לעסק משגשג בסגנון המאפיה הסיצליאנית. כל הרבנים החרדים הם עסקנים סוג ז' שמותר לקורעם כדג ביוהכ שחל בשבת