הודעת הפרישה הדרמטית של בני גנץ, שמונה ימים בלבד לפני פתיחת הקלפיות, מעוררת סערה במערכת הפוליטית. בעוד שבסביבתו של יו"ר 'כחול לבן' מנסים לצייר את המהלך כצעד ממלכתי ואחראי למניעת שריפת קולות בגוש, במערכת הפוליטית מעריכים הבוקר כי המניע המרכזי היה פשוט בהרבה: רצון להימנע מהתרסקות מביכה בקלפי ומהתבזות פומבית מול נתוני הסקרים המדאיגים.
עם זאת, גורמים פוליטים מבהירים כי פרישתו של הרמטכ"ל לשעבר אינה מסמנת את סופה המוחלט של הקריירה הציבורית שלו, אלא דווקא את תחילתה של אסטרטגיה חדשה לבניית מעמדו מחדש. על פי ההערכות, היעד הבא של גנץ מסומן היטב: המרוץ לנשיאות המדינה בשנת 2028, עם סיום כהונתו של הנשיא יצחק הרצוג.
הרמזים לכך נשתלו כבר בהודעת הפרישה הרשמית שלו. כשגנץ הצהיר כי הוא בוחר שלא להתמודד בבחירות הקרובות אך הדגיש בנחרצות: "אמשיך להיאבק למען אחדות, זה הפתרון היחיד שימנע אסון נוסף", הוא למעשה שרטט את קווי המתאר של דמותו הציבורית בשנים הקרובות. תפקיד הנשיא, שמהותו היא גישור, ממלכתיות ואיחוד הקרעים בעם, מתלבש בדיוק על הטיעון המרכזי שהוביל גנץ לאורך כל דרכו הפוליטית.
כעת, במקום להיגרר לקרבות בוץ פרלמנטריים באופוזיציה או לסיים את הדרך מתחת לאחוז החסימה, גנץ בוחר לתפוס מרחק מהזירה הפוליטית הסוערת. השנים הקרובות יאפשרו לו למצב את עצמו מעל למחלוקת, להמשיך לדבר על אחדות לאומית, ולבסס את מקומו כמועמד הקונצנזואלי המוביל להגיע למשכן הנשיא בירושלים.
3 שנים של מריחה מזכירות את מחדל 73 ורק מוכיחות שכולכם בורחים מאחריות לג'ובים!