היו פעמים שחלפה לי בראש מחשבה לרוץ לכנסת.
אבל שנאתי את המחשבה לרוץ, ולפעמים גם שנאתי את הכנסת.
נו טוב, לא באמת "שנאתי", כי אי אסור לשנוא את המקום שאחראי על קבלת ההחלטות במדינה שלי שמוגדרת "דמוקרטית", למרות שיש רבים שחושבים וגם אומרים בקול בכל הזדמנות שהיא מזמן לא כזו.
ואלה שאומרים את זה, אומרים עוד הרבה דברים לא יפים על מדינת ישראל בארץ ובעולם.
וזה מטריד, מכעיס ואפילו מטריף אותי לא פעם ולא פעמיים.
אז החלטתי פעם אחת ולתמיד לעשות משהו קיצוני ביותר: לכתוב על זה! ובטוח שמעכשיו זה ייפסק.
האמת שלא סביר שהדיבור השלילי נגד ישראל “ירד מהאוויר”, כי תמיד יהיו אנשים שיוציאו דיבת ארצנו רעה בלי הגבלה ולרוב בתשלום, במקום לעשות טובה מאהבת חינם. הבעיה הגדולה היא שגם מי שרוצה לעשות טוב ופונה למגזר הציבורי מתחיל בעיקר מדיבורים.
מדברים על עבר ולא עושים בהווה
מי שמתקשה להירדם בלילות, ומוצא עצמו בוהה במסך בתשדירי תעמולת בחירות (שנדחקו בעל כורחם לשעת שידור קרובה לחצות הלילה בה חתולים מחשבים את קיצם לאחור), עלול להבחין בתופעה מוזרה שחוזרת על עצמה כמעט בכל תשדיר תעמולה: ראש מדבר מול מצלמה (שבעבר הייתה מקצועית באולפן שעולה הון, והיום בשל חוסר תקציב ורצון להשקיע יותר מדי בסרטון שלא צופים בו, הוחלפה במצלמת נייד שלמרות איכותה נראית חובבנית על המסך הגדול), שמקריא ממסך מחשב או כרטיסיות ענק שמול פניו את דף המסרים של מפלגתו או מדבר בהרחבה על כל מה שעשה בשביל המדינה האהובה שלו בעבר. וזה מה שכל-כך מעצבן ולא נכון לעשות, כשרוצים להגיע למקום בו אפשר להשפיע!
די לדבר ולדבר ולדבר על העבר, ויאללה להתחיל לעשות לעשות ולעשות בהווה!
אז יקשו המקשים המתפלספים והמעצבנים: איך אפשר לדבר על משהו שעדיין לא עשיתי?
ועל כך אפשר להשיב להם בנחת עם תחושת בערה פנימית במוח: כשקונים דירה שטרם נבנתה לא רואים תכנית הדמיה, הא? מדוע לא חשבת מראש החולם להיות יושב-ראש בכנסת, פוליטיקאי מתחכם ומקשה קושיות סרק השואל שאלת תם לפני שישאל בכנסת שאילתות סתם עם פרצוף תם, שבתקופה שיש בינה מלאכותית אפשר להכין סרטון תעמולה שיראה מה אתה מתכנן לעשות ביום שאחרי עוד לפני הבחירות?! בטח שלא חשבת! כי יועץ התקשורת שלך יעץ לך לדבר על כל מה שעשית- וזה לא מעניין אף אחד- כולל אותך!
אז המסר הפשוט לפוליטיקאי המתחיל הוא זה: תפסיק לדבר - ותתחיל לעשות! לא מחר, אתמול!
דע את האויב: אדינות!
בבקשה אל תרוצו לתגובות ותתקנו בזעם שנפלה טעות הקלדה וצריך לכתוב "עדינות" (ולא "אדינות"), כי זה נכתב בכוונה כמילה חדשה שמלחימה שתי מילים יחד:
אדישות + שאננות= "אדינות”!
ולהסבר בהרחבה: האויב הגדול ביותר של הבוחרים והנבחרים כאחד זו "אדינות". שילוב קלטני ולא מנצח של אדישות פוליטית ושאננות כללית.
מה הבעיה באדישות? שרוב הישראלים לא מתעניינים בפוליטיקה כמו בעבר כשהגושים התחלקו בין שתי מפלגות גדולות שהגדירו את האדם כימני או שמאלני או במילים אחרות כליכודניק או מערכניק. היום, המצב שונה לחלוטין עם המון מפלגות קטנות שמגדירות עצמן מרכז, ימין ושמאל מתונים או פשוט "עמך" (ובלי להוסיף את המילה ישראל זו לא תעמולת בחירות), וקשה לאזרח הקטן להביע עניין בבלגן הגדול. לכן הוא נשאר אדיש ורואה ביום השבתון הזדמנות להשלים את כל מה שיש לספריות ה-VOD להציע למי שחי בסרט.
מה הבעיה בשאננות? שהרבה מאד ישראלים בטוחים שלמרות גישת "המסר שבא את הראש לאכול" ודיבורים כמו חול של "גוש השינוי" או בעיני חלק מהדתיים הלאומיים "גוש השמאל”, השאננים חושבים בשחצנות שאי אפשר לנצח את "הקוסם" ושכל מי שהצמיד לשמו את המילה "גמר" קיבל את שוק חייו שעוד ממשלה בראשותו הושבעה והחלה את כהונתה. אבל יש מצב שהשאננות כבר לא כמו שהייתה פעם, כי אלה הבחירות הראשונות שמתקיימות בישראל מאז האסון הנורא בשבעה באוקטובר.
בשורה התחתונה עדיף לכל מועמד נבחר לומר מעט ולעשות הרבה ולבוחרים מומלץ לא להיות "אדינים", כלומר אדישים ושאננים. ומי ינצח? לסוקרים ולפרשנים הפתרונים!
אריאל שרפר, כמורה ואשת מילואימניק נשבר הלב מול הנהגה שמפזרת דיבורים במקום אחריות! הגיעה השעה למנהיגות ציונית שתעשה למען הלוחמים והמדינה