בימי בחירות ובתקופות רוויות מחלוקת, הקריאה ל"אחדות" הופכת לעיתים קרובות לסיסמה ריקה או למלכודת. כפי שהציג זאת הרב יונתן זקס, החוסן האמיתי של חברה אינו נבנה מהכנעה או מטשטוש מתוכנן של המחלוקות, אלא מהיכולת לפגוש את האדם האחר – לא מתוך ציפייה שיחשוב בדיוק כמונו, ולא מתוך תיוג שטחי שמצמצם אותו לעמדה פוליטית, אלא מתוך זיהוי האנושיות המשותפת.
מתח זה, בין אחידות כפויה לשותפות אמת, עומד בלב פרשת נח.
בפרשה מופיע סיפור המבול, בו אלוהים מבקש להשמיד את העולם ומשאיר רק את נח, משפחתו ובעלי החיים שאסף אל התיבה. לאחר מכן מופיע סיפור דור הפלגה, בו האנושות מאוחדת ובעלת "שפה אחת ודברים אחדים" לטובת בניית מגדל גדול "וראשו בשמים" – פרויקט שמביא את אלוהים להחליט "נָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם", להרוס את האחידות שלהם וכך להפסיק את בניית המגדל.
על פני השטח, סיפור מגדל בבל נראה כמעט כמו אידיאל של סולידריות. התורה מתארת אנושות מאוחדת שמתגייסת למען מטרה אחת ועושה לעצמה שם. מה בדיוק הבעיה במפעל האנושי המרשים הזה? ולמה אלוהים רואה בו סכנה כה גדולה עד שהוא בוחר לבלבל את שפתם ולפזר אותם?
התשובה טמונה בהבדל העדין והקריטי בין אחדות לבין אחידות.
כאשר חברה דורשת "שפה אחת ודברים אחדים", האחדות הזו הופכת לעיתים קרובות למנגנון של כפייה. זוהי אחידות שמוחקת את האינדיבידואל, את הייחוד ואת האמת הפנימית של האדם. כדי להיות חלק מהמפעל המשותף של בבל, כל אדם נדרש לוותר על האותנטיות שלו, לצנזר את עצמו ולא להשמיע קול שונה.
בפסיכולוגיה החברתית מוכר היטב הקושי בקריאות הציבוריות ל"אחדות". לעיתים קרובות, הדרישה ל"ביחד" נחווית לא כפתרון מקרב, אלא כמלכודת רגשית: היא דורשת מאיתנו להבליע מחלוקות עמוקות, להשתיק עמדות מוסריות ולשלם במחיר האותנטיות שלנו רק כדי לשמור על שקט תעשייתי. במצב כזה, אנשים רבים מעדיפים להסתגר בדלת אמותיהם או לברוח לקבוצות קטנות והומוגניות, רק כדי לא להרגיש שהם מוותרים על זהותם.
אבל התורה מציעה מודל אחר לחלוטין – המודל של תיבת נח.
התיבה אינה מקום של "שפה אחת". יושבים בה מינים שונים ומנוגדים לחלוטין, שנדרשים להצטופף יחד ולדאוג זה לזה כדי לשרוד. הם לא הופכים להיות אותה החיה, והם לא מאבדים את הייחוד שלהם. זוהי אינה אחידות כפויה, אלא שותפות גורל.
פיזור השפות במגדל בבל אינו עונש, אלא תיקון. הוא מזכיר לנו ששונות, ריבוי דעות וריבוי תרבויות הם אינם חיסרון – הם התנאי להיווצרותה של חברה אנושית בריאה.
בתקופות מתוחות וסוערות, כמו ימי בחירות, קל מאוד להרגיש שהצד השני "קודח חור בספינה" המשותפת שלנו ולכן אסור לאפשר לו להשמיע את קולו. אבל ברוב המכריע של המקרים, זה פשוט לא ככה. הדעה המנוגדת של האחר אינה ניסיון להטביע את התיבה, אלא חלק מריבוי קולות בריא ותורם.
האתגר שלנו היום אינו לבנות מגדל של "שפה אחת" שבו כולם חושבים אותו דבר, וגם לא לברוח אל ההסתגרות. האתגר הוא ללמוד לחיות יחד בתוך התיבה: לבנות חברה שיש בה מקום לאותנטיות ולאמת של כל אדם, לצד אחריות וערבות הדדית עמוקה לכל חבריה.
==
יאיר שור, הוא חבר קהילת בינ"ה תל אביב
דתות/כתות=רעל רווחי ושטיפות מוח!ראיתם כמה הן "שמרו" על המאמינים מאסונות? לא ראיתם כמה הוכחות יש לאבולוציה לעומת כמה הוכחות שהדתות/כתות יעזרו לאחר המוות?... הגיע הזמן להפריד דת/כת ממדינה ולגייס גיוס שיוויני לצבא! בלי קומבינות יותר!